המדרש והמעשה במדבר ח

אכתי לא יהי' שום ראי' מזה גם לענין פרנס הממונה על הצבור, אך לא כן לר' יוסי, דנהי שלד' התוס' יומא שם משמע דאף לר' יוסי שני כל מצות כהונה גדולה עליו ד"ת, ורק בדרבנן פליגי ר"מ ור' יוסי, (וכ"מ גם ד' הרמב"ם ה' עבויוהכ"פ, ע' לח"מ שם), מ"מ ראיתי להגאון שג"א בס' גבורות ארי למס' יומא שהוכיח מש"ס נזיר מ"ז, גבי משוח שעבר ומרובה בגדים הי מינייהו עדיף, דהך שעבר ד"ת אינו ראוי לעבודה לר' יוסי, יעויי"ש הרי דלסברא זו גם לכה"ג שעבר אין שום אגידות ואחיזה בכהונה בשעת העברתו, כל זמן שהראשון חי, ואם אעפי"כ אמרינן דמודה ר' יוסי שאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו, שפיר נוכל למילף מזה גם לענין פרנס ונשיא הממונה עה"צ בזה"ז, שאם עבר לפי שעה מחמת אונס, ונתמנה אחר, שאף שלאחר שהראשון חזר להכשרו, אין להשני שוב שום אחיזה ואגידות בנשיאות בחיי הראשון, אעפי"כ כשמת הראשון, הפרנס השני חוזר לעבודתו

ומעתה מסולקת קושית המרש"א ז"ל ע"ד התוס' (שתמה הא גם לר"מ הדין כן דראשון חוזר לעבודתו ונוהגין כבוד גם בשני וא"כ סו"ס הוי הילכתא למשיחא) דלפי דברינו איה"נ דאף לר"מ יהי' הדין כן, אלא דלר"מ אין ללמוד מזה לענין פרנס הממונה עה"צ שיהי' השני חוזר כשמת הראשון, ומטעמא דאמרן, וממילא תקשי באמת הילכתא למשיחא, אך לבתר דשמעינן דהילכתא כר' יוסי (דשני בחיי הראשון אינו ראוי להיות כ"ג) ודאעפי"כ גם ר' יוסי מודה שכשמת הראשון השני מתמנה מזה ודאי הלכתא גבירתא איכא למשמע אף בזה"ז, לענין פרנס הממונה, שאף שבחיי הראשון אין לשני כלום, משחזר ראשון להכשרו, מ"מ כשמת ראשון השני מתמנה, ולא בנו של הראשון

ואף שקשה להכניס באור זה בסגנון לשון התוס' בתירוצם, וגם לא יצדק באור זה לפי"מ דמשמע מדברי התוס' לעיל דאף לר' יוסי ד"ת כל מצות כה"ג עליו, אך עכ"פ סוגית הש"ס כשהיא לעצמה מתישבת בזה שפיר דתו לא קשיא הילכתא למשיחא, וחדוש גדול יוצא מזה לדינא בזה"ז, דפרנס שנדחה לפי שעה מחמת אונס וחזר להכשרו, פסקה עכ"פ זכות ירושה בהתמנות זו לבניו אחריו, באם השני, שבא לשמש תחתיו בשעת דחייתו עדיין הוא חי וראוי לשמש במקומו. וצ"ע

זמן רב אחרי כתבי כל זאת ראיתי הלום בספר כתב איש שלומי, מכונה בשם כלי חמדה לכ"י הגאב"ד דדוואהרט שי' שפלפל ג"כ ע"ד המדרש הנ"ל עפ"י דרכו, ואגב חורפי' לא דק שם באיזה פרטים. ראשית פשיטא לי' להג' המחבר הנ"ל דלמ"ד בחייו, היינו שנתכהנו או"א בכ"ג ממש בחיי אהרן, וזה לא יתכן כלל, וסתירת דבר זה הוכיח הג' המחבר הנ"ל בעצמו מד' רש"י פ' קרח, אבל כבר נתבאר זה למדי מדברינו מן הספרי והירושלמי עיי"ש. וע"כ דאפילו למ"ד בחייו, היינו רק לפי שעה, וכהא דיוסף בן אלם בצפורי ביומא י"ב שם. וז"ב. עוד כתב שם דהא דנטמא אהרן, היינו בטומאת מת, וביוהכ"פ, ופלפל בזה אי הי' אפשר למשוח את אלעזר ביוהכ"פ משום תיקון גברא, וג"ז לא יתכן כלל, דהנה אף אמנם שדבר זה אי נהגה אף במשכן פרישת כ"ג קודם יוהכ"פ, לא נתברר כראוי, דבמשנה אמרו שהיו מפרישין אותו ללשכת פרהדרין, היינו ללשכה הבנוי' בקדש ופתוחה לחול, ובמשכן לא היו לשכות כאלה, והרמב"ם ז"ל כתב בה' עבודיוהכ"פ דפרישה זו הלמ"מ, (וע' במ"ל פ"ב דפרה), וא"כ ודאי שאף במשכן נהגה, אבל איך שיהי' זה ברור שעכ"פ כל יוהכ"פ לילו ויומו לא הי' כ"ג יוצא מן המקדש או המשכן כלל, כמבואר בסדר עיוהכ"פ, ולפי"ז איך אפשר שאירעה טומאת מת לאהרן במשכן, א"כ הי' נטמא גם המשכן, שהי' לו דין אהל [ע' בספרי המוה"מ ח"ג פ' שמיני בשם בעה"ת והטור עה"ת] ונטמאו גם אלעזר ואיתמר כדין כל הבא אל האהל, ואפילו אי נימא שלא הי' לו למשכן דין טומאת אהלים, עכ"פ נטמאו הכל"ש והבשר, וסו"ס היו צריכין לדחיית טומאה בצבור, ומאי הוי מהני שמושו של אלעזר תחת אהרן

עוד כ' שם הג' המחבר הנ"ל בשם הירושלמי יומא להקשות, למה היו מתקינין כהן אחר תחתיו, הא זה א' מעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי וכו' וע"ז תמה הג' המח' הא