המדרש והמעשה במדבר עט

ניחא, דר"ש לשיטתי' דמכשיר ביוצא דופן, ולא יליף מהא דחטאת קריא רחמנא, ולדידי' ודאי הא דבעי כהן, הוא רק משום מידי דהוי אמראות נגעים, והא דבעי בג"כ הוא ע"כ משום דיליף מחקה חקה דיוהכ"פ, א"כ ע"כ דאינו אלא בבגדי לבן, והיינו מ"ש הספרי דבבגדי לבן היא נעשית, משא"כ הרמב"ם ז"ל, דס"ל להדיא [בה' פ"א, פ"א, ה' ו' שם] וז"ל, היתה יוצא דופן וכו' פסולה, שכל הפוסלין את הקדשים כו' ואעפ"י שהיא כקדשי בה"ב, הואיל וקראה הכתוב חטאת כו', ע"כ, הרי דרמב"ם ס"ל להדיא כרבנן דר' שמעון, ולדידהו בעי בגד"כ ככל הקדשים, ואשתרי כלאים גבייהו, ונהי דמסתייע קרא דחקה חקה למילף מני' דלא לבעי בה שמונה בגדים בכ"ג, אך למיסר כלאים אין לנו, ומאחר דמסוגיא דיומא י"ב מוכח דבגדי כ"ג וכ"ה שוין בה, ודע"כ דשניהם בשל בוץ א"א לומר, וכמו שהוכחנו בארוכה לעיל, ע"כ תפס הרמב"ם להך דתוספתא עיקר, דבין כ"ג ובין כ"ה בבגדי כהן הדיוט עבדי, וממשנה דפ"ד דפרה ס"ל לרמב"ם דג"כ אין ראי', דהא תנא דמתניתן שם פוסל גם שחיטתה שלא בכ"ג, וא"כ ע"כ דכר"ש אתי', דלא חשיב לי' כקדשי מזבח, ודלא יליף מהא דחטאת קרי' רחמנא, ולדידי' בודאי כל עצמן דבגדי כהונה בפרה אינה אלא מגז"ש דחקה חקה, עכ"פ כלאים לא שמענו דאשתרי, ומשו"ה פסיק ותנא דבכלי לבן היא נעשית, משא"כ הרמב"ם לשיטתי' דפסק כרבנן דר"ש, דחטאת קריא רחמנא, ואע"ג דקדשי בה"ב היא, מ"מ כקדשי מזבח ממש חשיבי, ומשו"ה פסק דשחיטתה בזר כשרה, וע"כ ס"ל נמי דעבודתה באבנט של כלאים, כדין כל הקדשים, בין לכו"ג בין לכהן הדיוט: **(וחוץ לדרכנו הי' נלענ"ד על מה שצוחו האחרונים על הגאון בעל עין משפט ז"ל, שתפס שיטת הרמב"ם ז"ל דשחיטת פרה בזר פסולה (ובאמת ברמב"ם במקומו לא נמצא כלל, ובה' פסוהמ"ק כתב להדיא להיפך) וכדי שלא למשוי' להגאון הנ"ל טועה, נימא בה מילתא חדתא. הנה אמת הוא שבה' פ"א לא נמצא לרמב"ם להדיא לפסול שחיטת פרה בזר, אבל משיטפא דלישנא שם משמע לכאורה כבעל עין משפט, דז"ל הרמב"ם פ"ד מה' פ"א ה' י"ז, ,כל מעשי פרה מתחילה ועד סוף אינה אלא ביום ובזכרי כהונה כו'. ומדאמר "מתחילה ועד סוף", משמע דאשחיטה נמי קאי, ובפרט דבחדא מחתא מחית, יום וזכרי כהונה, וכי היכי דשחיטתה שלא ביום בודאי פסולה, דהא חטאת קרי' רחמנא, משמע דה"ה שחיטתה שלא בזכרי כהונה, אלא דא"כ תהי' מזה סתירה למ"ש הרמב"ם ההיפך מזה בה' פסוהמ"ק, וגם הא גופי' טעמא בעי, מ"ט

)** והנה רש"י ז"ל [שבת, ל"ד] הוכיח מד' הספרי, המובא בראש מאמרנו זה, שריב"ז כהן הי' מדאמר "ומה מה שראו עיני ושרתו ידי". ש"מ שכהן הי' והתוס' [במנחות. כ"א, ב'] הוכיחו מהא דאמר ריב"ז (שם, גבי כל כהן שאינו שוקל) "הכהנים דרשו זה מקרא לעצמן", דריב"ז לא הי' כהן, ונדחקו לתרץ ד' הספרי כאן יעויי"ש

ואלמלא ד' התוס' הי' נ"ל דאפשר לישב בפשיטות, שכבר הקשתי לעיל ע"ד הוכוח שבין ריב"ז ותלמידיו, שאם לא שכחו התלמידים וידעו מה שלמדם רבם מכבר (וכמו שא"ל אח"כ, והלא למדתנו רבנו וכו') א"כ מה זו שאלה ששאלוהו שנית, אבל לענ"ד לא שאלוהו כלל, אם בבגדי זהב היא נעשית, דזאת כבר ידעו מכבר שאינם בבגדי זהב, אלא כך שאלוהו, פרה "באיזה כלים היא נעשית" כלומר אמנם דבבגדי לבן, אלא "באיזה" בגדי לבן, אם של כל השנה, והם של כלאים, בין בכ"ג ובין בכ"ה (למאי דקיי"ל כרבי) או בשל כ"ג ביוהכ"פ, כלומר מי חשיבא כעבודת מזבח, ואשתרו כלאים גבה, או אינה "אלא כמראות נגעים" וא"כ נהי דאתרבו לבגדי כהונה, אך לכלאים לא איתרבו, וריב"ז הבין שאלתם, וע"ז השיבם בלשון ערומים "בבגדי זהב היא נעשית", כלומר מצד כלאים אין איסור עד