המדרש והמעשה במדבר עח

הא טובי איכא ביניהו, אלא ביוהכ"פ (כלומר וש"מ דאבנטו של כ"ג ביוהכ"פ לא זהו אבנטו של כ"ה), ואם איתא דלא כרמב"ם, לימא לעולם בשאר ימות השנה (ולעולם דאבנטו של כ"ה של בוץ הוא. ודכ"ג בשאר ימות השנה הא ודאי של כלאים הוי) ואי תקשי הא טובי איכא, ז"א דהא משכחת לה לענין מעשי פרה, דליכא טובי, דהא אף כ"ג איני עובד בה אלא בארבע, ואיכא בינייהו רק אבנט, דכ"ג עובד בשלו (דשאר ימות השנה) שהוא של כלאים, וכ"ה בשלו שהוא של בוץ. (לפי הס"ד דשל בוץ הוא) אלא ע"כ דלענין מעשי פרה כ"ג וכ"ה שניהם שוין בבגדיהם ומשו"ה אמעשה פרה ליכא לאוקמי להא דרבי, ומדתרוייהו בשל בוץ נמי ליכא למימר, מדאמר קרא והניחם שם, ולמה יניח הא ראוי לפרה אף לכו"ג וכדאמרן, א"כ ע"כ דתרוייהו בשל כלאים, והיינו כרמב"ם

ואמנם סו"ס תקשי מה שהקשינו למעלה, אי פרה קדשי בה"ב היא, ומידי דהוי אמראות נגעים, א"כ הא כל עצמה דבעי בג"כ אינה אלא מגזה"כ, ומהי"ת למשרי נמי כלאים? אך באמת הא מילתא גופה דמידי דהוי אמראות נגעים פלוגתא דרב ושמואל היא, ולשמואל [יומא מ"ג שם] שחיטת פרה כשרה בזר, ולדידי' שאר עבודות לבר משחיטה כעבודת פנים חשיבין (ולא כמראות נגעים) וממילא דכלאים נמי שרי, והנה בהרמב"ם בה' פ"א לא נמצא מפורש דליפסול שחיטת פרה בזר, כרב, ובעל עין פ"א ופ"ד, ובאמת לא הזכיר שם משפט ציין משחיטה כלל, אלא דסתם הדברים דכל מעשי פרה בכהן הם נעשים, והלא כך הוא גם ל' התוספתא פ"ד דפרה שהביא הכ"מ, ועכצ"ל דלשמואל אין שחיטה בכלל, וא"כ י"ל דרמב"ם כשמואל ס"ל בהא, דהא ר' יוחנן כותי' ס"ל, וכדאמר להלן [מ"ד, ב'] לא ציית ר' יוחנן לתנא, ואף לרבי' לא ציית, ל"מ שחיטה שפסולה בזר

שוב ראיתי שהדבר מפורש ברמב"ם במק"א, והוא פ"א מה' פסולי המוקדשין, דבין שחיטת פרה ובין שחיטת פרו כשרה בזר. (וכשהגיע לידי ש"ס ד' ווילנא החדש ראיתי שהמגיהים כבר העירו ע"ז, וצוחו על בעל עין משפט שציין ד' הרמב"ם שלא כהלכה). הרי דלא ס"ל לרמב"ם בהא כרב, דבמראות נגעים דמי', אלא דשאר עבודות פרה כעבודת פנים חשיבא ומעתה לכאורה ניחא בפשיטות מה שפסק הרמב"ם למישרי כלאים בשעת עבודתן, בין לכ"ג ובין לכ"ה, מדכל שאר עבודותי' (לבר משחיטה) כעבודת פנים דמיין

ומה שהקשה המ"ל ממשנתנו פ"ד דפרה וכן מן הספרי כאן דבכלי לבן היתה נעשית, וסתם כלי לבן היינו של בוץ, ועפי"ז הניח המ"ל את ד' הרמב"ם בתימא, ונדחק לישב את ד' התוספתא דפרה (דאיתא התם להדיא דבכלים של כהן הדיוט היא נעשית) כמ"ד אבנטו של כ"ה של בוץ הי' ודלא כהילכתא. וכבר אמרנו לעיל דמסוגיא דיומא י"ב, גבי הא דאין בין כ"ג לכ"ה אלא אבנט, יש להוכיח כרמב"ם דפרה באבנט של כלאים היא נעשית, וכן מהא דיומא מ"ג, דקם לי' ר' יוחנן בשיטתי' דשמואל דשחיטת פרה בזר כשרה (וכ"פ הרמב"ם להדיא פ"א מה' פסהמ"ק) מוכח דשאר עבודות דפרה כעבודת פנים חשיבי (וכמב' שם בסוגיין, דזב"ז תלי) ואשתרי כלאים גבייהו, מכל הלין טעמי נלענ"ד לא הוי מסתביר לי' לרמב"ם ז"ל, לאוקמי להתוספתא דפרה דלא כהילכתא ולמידחי לה מקמי מתניתן והספרי, ולהיפך ס"ל לרמב"ם דהך דמשנתנו ודספרי בפלוגתא תליא, וכמו שנבאר

דהנה מריהטא דסוגיין כאן משמע לכאורה דמחלקותן דרב ושמואל, אי שחיטת פרה כשרה בזר תלי בזה, אי פרה קדשי בדה"ב היא, אי קדשי מזבח, ואמנם הרמב"ם גופי' פסק בה' פ"א שם דפרה קדשי בה"ב היא, וא"כ תקשי לכאורה לדידי', איך הכשיר שחיטת פרה בזר, ואמנם בתוס' חולין י"א, ד"ה חטאת, מבואר דבאמת לכו"ע (בין לרבנן ובין לר"ש) ס"ל דקדשי בה"ב היא, אלא דאעפי"כ פסול בה יוצא דופן, משום דחטאת קריא רחמנא, ור"ש דמכשיר יוצא דופן, לית לי' הא דחטאת קריא רחמנא, ועיי"ש בתוס' דלמ"ד חטאת קריא רחמנא, כקדשי מזבח חשיבי (עכ"פ בדבר הנוגע לגופה, עיי"ש)

והנה ידוע דסתם ספרי ר' שמעון, ומעתה