המדרש והמעשה במדבר עז

מלישנא דמתניתן פ"ד דפרה, "ובכלי לבן היתה נעשית", וסתם בגדי לבן אינם של כלאים, אך לפי מה שהקדמנו עוד תגדל הפליאה ביותר ואף לבר מלישנא דמתניתן, דהא באמת אין עלה שם עבודה כלל, וכדא' הש"ס "מידי דהוי אמראות נגעים", אלא דילפינן מחקה חקה, ועכ"פ כלאים לא שמעינן מהתם, ואפילו אי נימא דבכהן הדיוט היא מילתא דאתי ממילא אליבא דרבי מדכך הוא תכסיס כליו רק באבנט של כלאים היינו כלי לבן שלו, עכ"פ בכ"ג דסתם בגדי לבן שלו הם של בוץ, מנא לן שישנה וילבש כלאים

וראיתי בס' כתר המלך על הרמב"ם לדו"ז הרב הגאון מוה"ר אכתריאל זצ"ל שהביא ראי' לד' הרמב"ם מהא דיומא י"ב, דלר' דוסא בגדי כ"ג ראוים לכהן הדיוט, ואמר רבי ב' תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כ"ג לא זהו כו', ואי ס"ד דמעשי פרה נעשים בבגדי לבן דכ"ג, והא באמת אף כהן הדיוט כשר לה, א"כ אכתי הם ראוים לכ"ה ובמעשי פרה. וע"כ כרמב"ם דמעשי פרה נמי אינם אלא בשל כלאים. עכתו"ד שם

ועכשיו ראיתי גם בספרו של ידידי הגאב"ד דדוואהרט שיחי' שהביא ג"כ ראי' זו בשם ח"א, ובמחכ"ת שניהם כתבו שלא בהשגחה, דלעולם אימא לך דאף מעשי פרה באבנט של בוץ, ואעפי"כ שפיר השיב רבי לר' דוסא, דהא קרא קאמר "והניחם שם", ועכצ"ל דעכ"פ לכהן גדול שוב אינם ראוים, וא"כ ע"כ מוכח דמה דחזי למעשי פרה לא מקרי ראוי לר' דוסא, דהא למעשי פרה לכ"ג נמי חזי כמו לכהן הדיוט, ואיך אמר קרא "והניחם שם", אי לעבודת פנים, הא לכהן הדיוט נמי לא חזי, ואי לעבודת פרה הא לכ"ג נמי חזי ולמה "יניחם שם", באופן שמתשובת רבי לר' דוסא אין שום ראי' לשיטת הרמב"ם

וגם מ"ש ידידי הג' דדוואהרט שיחי' לדחוק כונה אחרת בדברי רבי, היינו דלמעשי פרה גופי' קרי הורדה מקדושה חמורה, ממעשה הקרבנות דפנים למעשה פרה דהוי עבודת חוץ, גם זה ליתא לענ"ד, דלא מצינו הורדה בקדושה אלא מאיש לאיש, כגון להלביש בגדים שנשתמש בהם כהן גדול לכהן הדיוט. כהא דרבי ביומא י"ב שם, או כהא דמשכן, דבצלאל עשה ומשה הקים, [דש"ס מנחות, צ"ט, א'.] ולהיפך הוי אסור משום הורדה, וכן מכלי לכלי כגון הא דשלחנות דלה"פ דעושין של שיש בכניסתו ושל זהב ביציאתו [שקלים ומנחות. שם.] וכן דרקועי פחים מעיקרא תשמיש למזבח והשתא מזבח גופי' [שם] אך לא מצינו בשום מקום שאותו הכהן עצמו ששמש בבגדיו קדושה חמורה לא יהי' רשאי להשתמש בהן קדושה קלה, תדע, דא"כ יצטרך כל כהן כשמניח עבודת מתנה (שהזר עלי' במיתה) ועובד עבודת סילוק (שהיא קלה הימנה, דהזר עליו אינו אלא באזהרה) להפשיט את בגדיו וללבוש אחרים תחתם, ואי תימא אה"נ, ז"א, ותרומת הדשן והוצאת הדשן תוכיח, דודאי עבודה פחותה היא, דהא לר"ל כשרה בבעלי מומין ובשני כלים וע' יומא כ"ג ולכו"ע אין הזר עלי' אלא באזהרה, ואעפי"כ אהא דא"ק ופשט את בגדיו תנא דבר"י דכאן לימדתך תורה ד"א, בגדים שבשל בהן קדרה לרבו כו', הרי דעכ"פ משום מעלין בקדש לית לן בה. והרי להדיא דבאותו העובד עצמו מעבודה חמורה לעבודה קלה אין בבגדיו משום הורדה בקדושה. ודו"ק

וכשאני לעצמי הי' נ"ל להביא ראי' אחרת לד' הרמב"ם, ומסוגיין דלעיל עצמה, דהנה מדברי הרמב"ם שתים זו שמענו לענין אבנט דמעשי פרה נגד הסברא החצונה, א' דאין שניהם בשל בוץ (בין כ"ג ובין כ"ה) ועוד דג"ז ל"א, שיהי' כ"א מהם עובד בשלו, רק שבין כ"ג ובין כ"ה עובד בשל כלאים דכהן הדיוט והנה הא דאין שניהם בשל בוץ יש להוכיח מגופי' דקרא דוהניחם שם, דאי ס"ד דלמעשי פרה שניהם בשל בוץ, א"כ איך יאמר הכתוב "והניחם שם", נהי דאסור לעבוד בהם ביוהכ"פ אחר, מ"מ הא אכתי ראויים למעשי פרה אף לכ"ג. ולא פש לן אלא להוכיח שלא יעבוד במעשי פרה כ"ג בשלו וכ"ה בשלו, ואמנם זה יש להוכיח מהא דלעיל, דאיתא התם, תסתיים דרבי הוא דאמר (דאבנט של כהן הדיוט) של כלאים, דתניא רבי אומר אין בין כ"ג לכ"ה אלא אבנט, ה"ד אלימא בשאר ימות השנה,