המדרש והמעשה במדבר עב

ששת ואביי' דטומאה וגם שבת דחוי', ולשיטתייהו ניחא להו טפי עפי"מ שבארנו למעלה לאוקמי קרא דעתי אאיסור הוצאה דוקא (וכדאמר שם רב ששת באמת "משכחת לה בשחלה מרכיבו על כתפו") וע"ז שפיר קאמר רפרם, ז"א אין עירוב והוצאה ליוהכ"פ, דחלה ודאי מקרה רחוק הוי, ול"ש לדחות, ששאני יוהכ"פ דהכשרו בכך.

ומיושבת שפיר ק' השג"א ז"ל ועפ"י סגנונו ולאו מטעמי', ולפי דרך זו שפי יתפרש לנו הך דאין משלחין שנים שבירושלמי, לא בשנים בזא"ז כמו שפרשנו למעלה, אלא בשנים בב"א (ובדרכו של המפרש בפ"מ שם), באופן שיהי' כשנים שעשוה, אלא שא"כ הדר תקשי מה שהקשינו למעלה, איך פשיט הירושלמי להך אבעי' דאם עבר ושלח שנים אי מטמאין בגדים שניהם, מהא דהמשלח ולא המשלח את המשלח והא לא קרב זא"ז, דאי בשנים בב"א, א"כ שניהם שליחי בי"ד נינהו, ואין כאן משלח את המשלח" כלל, ותימא שלא הרגיש בזה הגאון פ"מ ז"ל, וצ"ע

והנה הארכנו קצת חוץ מן הענין שאנו עסוקין בו בפרשה זו, ודברינו סובבים על ההנחה דעכ"פ למ"ד שבת דחוי' אצל עבודה, היכי דאפשר לעשותה ע"י שנים מהדרינן, וכן ראיתי באמת לקצת מגדולי האחרונים לענין שחיטת הקרבנות וכדומה, ותמוה מה שלא נמצא דבר זה בש"ס וראשונים

ויש לי להביא ראי' מכמה מקומות נגד כלל זה, ראשית ממ"ש הרמב"ם פ"א, מה' עביוה"כ, וז"ל, עבודת כל ט"ו בהמות אלו אינה אלא בכ"ג בלבד כו', וכן שאר העבודות כו' כגון הקטרת קטרת של כל יום יעוי"ש. והנה לדעת הריטב"א פ"ק דיומא בשם הרמב"ם מדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש, אלא דמצוה בכ"ג אף באינך עבודות (ודלא כר"ש ורז"ה), ואם איתא להא שכ' האחרונים הנ"ל, הלא בדין הי' להיפך שבכל אינך עבודות לא יעשה כ"ג לחוד, רק יסייעו גם כהני הדיוט עמו היכי דאפשר, ויהי' כשנים שעשוהו, ולא יצטרכו לדחות יוהכ"פ

עוד יש להקשות (וכמדומה שכבר העירו על ק' זו בס' האחרונים) אהא דילפינן מקרא דאין רציחה דוחה שבת, והאי דחיי' יש כאן, הא בלא"ה אמרה תורה יד העדים תהי' בו בראשונה, ועכ"פ לכתחילה בודאי קרא כדכתיב בעינן, וא"כ תו ליכא ח"ש מה"ת, מדהוי לי' כשנים שעשוה

עוד יש לדקדק במ"ש הר"ן [בחדושיו לשבת פראד"מ] להוכיח דמילה אצל שבת הותרה לגמרי, מדלא מצינו שיתחייב המוהל למול בשמאלו או ע"י שנוי, ומ"ט לא אמר הר"ן בפשיטות, מדלא מצינו שימולו שנים דוקא בבת אחת, היכי ואפשר

מכל הלין נלענ"ד לחדש. דנהי דקיי"ל שנים שעשוה פטורין, עכ"פ בזה יכול וזה יכול, אי משום דלא הוי אורחי' בז"י וז"י, ואי משום דבעשותה כלה ולא מקצתה, מ"מ חלוק יש בענין זה בין מלאכת רשות למלאכת חובה. דלכאורה הי' מקום לומר דע"כ ל"א שנים שעשו פטורין, משום דלא הוי כאורחי', אלא היכי שאין כונתם כדי להנצל מאיסור סקילה, אך אי עשו בשנים משום איסור שבת הדר הו"ל כאורחי' בשנים, משום הא גופה כדי להנצל מאיסור שבת, אך באמת במלאכת רשות זה ליתא, דאטו מי לא סגי לי' בלאו מלאכה זו כלל, וא"כ כשעושה ע"י שנים אכתי הוי כמקצת מלאכה לכאו"א, אבל במלאכת חובה, כגון עבודה במקדש או מצות מילה (אלמלא שהותרה לגמרי) שלא סגי שלא תעשה, ואם יהי' הדין נותן שתעשה לכתחילה בשנים ולא ביחיד, אז ודאי זה גופי' משוי' לי' בגדר זה אינו יכול וזה אינו יכול, דהא להפטר ממלאכה זו אי אפשר, ושורת הדין מחייבתו לעשותה ע"י שנים, א"כ מה לי זה אינו יכול וזא"י מצד חסרון כחו, או מצד איסורא דרביע עלי', היכי דאפשר בשנים, (דומה לזה בתוס' שבת צ"ג שם ד"ה אמר מר שכ' וז"ל, מה לנו לכמו של זה, כיון דהשתא מיהו אינו יכול)

ולפי"ז לא נועיל כלום לענ"ד אי נימא במלאכה שהיא מצוה לחובה לעשותה בשבת דניעבדי תרי ולא נעביד חד, כדי לעשותה בלי דתי' דהא גופה משוי לי' לכאו"א מהם בגדר זה אינו יכול וזא"י, ושוב מוטב דליעבד