המדרש והמעשה במדבר סט

שם איתא לברייתא זו בשנוי לשון קצת, וז"ל הירוש' שם "עתי במזומן, עתי בעתיד, עתי אפילו בשבת, עתי אפילו בטומאה, ומקשה, ולא זהו מזומן ולא זהו עתיד, אלא שרא ישלח שנים", ע"כ. ולכא' קשה טובי, הא רק עתי אחד יש בקרא, ואיך למד הימנו דרשות הרבה, ובשלמא שבת וטומאה שפיר י"ל דמחד קרא נפקי, וכהא דמפיק גבי תמיד ופסח ג"כ מחד קרא דבמועדו, אפילו בשבת ואפילו בטומאה, ברם הא ודאי קשיא, אי דרשית עתי לענין שבת וטומאה, א"כ תו דלא ישלח שנים מנא לך? עוד קשה, מה הועיל המתרץ במה שאמר "אלא שלא ישלח שנים" אקושיא דמקשה "ולא זהו עתיד ולא זהו מזומן", והא אכתי שפת יתר הוא "עתיד ומזומן"? ולהלן שם בירושלמי "עבר ושלחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים שניהם", ופשיט מהא דוהמשלח, ולא המשלח את המשלח. ע"כ

והנה לפי"מ שפי' הפ"מ שם דשלחו ביד שנים היינו אפילו בשניהם מזומנים ושניהם שלוחי בי"ד, א"כ לא פשיט מידי, דדילמא המשלח את המשלח שאני, דלא הו"ל הך שני לא מזומן ולא שליח בי"ד, אלא שלוחו של המשלח, ובכהא"ג שפיר ממעטינן לי' מלטמא בגדים, אך בשניהם מזומנים מנא לן. ולולא ד' הגאון פ"מ ז"ל הי' נלענ"ד כונה אחרת בפי' ד' הירושלמי הללו, ויתישב כל המאמר כמין חומר

דהנה זה ודאי, אלמלי הי' ילפותא דשבת וילפותא דעתיד ומזומן שני ענינים נפרדים, אז א"א למילף להו מחד קרא, אך באמת י"ל דהא בהא תלי', היינו דירושלמי מפרש להך דעתי אפילו בשבת, לא לענין הוצאה ובשחלה, אלא בפשיטות ולענין תחומין, דס"ל דתחומין עכ"פ די"ב מיל הוי מה"ת אליבא דכו"ע, וכד' הרי"ף והרא"ש, אלא דהא גופה הוי קשיא לי', דחיי' זו למה, הא בלא"ה אמרינן התם [יומא ס"ו] דאנשי ירושלים היו מלוין אותו כו', וכלם ע"י עירוב, ואר"י סח לי כו' אם ע"י עירוב אפשר בשתי סוכות, ע"כ. וא"כ למה יחלל המשלח עצמו שבת באיסור תחומין די"ב מיל, הא אפשר לשלחו ע"י אנשי הסוכות מסוכה לסוכה, וכלהו ע"י עירוב, ואפילו אתחומין דרבנן לא ליעברו; לזה אמר "עתי בעתיד עתי במזומן", כלומר דאינו כשר אלא באותו העתי שנתעתד ושנזדמן לכך ע"י כוה"ג באותו המעמד שבעזרה, והוא לבדו יוליכנו מירושלים ועד הצוק, ולא שימסרנו ביד אחרים, והיינו מ"ש "שלא ישלחנו ביד שנים", כלומר שלא ימסרוהו מאיש לאיש, וממילא דלא סגי לי' מבלי שיעבור אתחומין, ואדהכי צריך קרא דעתי, דאפילו בשבת

ומעתה ניחא מאד מה דמרבינן לתרוייהו מחד קרא, דבאמת רק חדא ילפותא היא, דעתי אפילו בשבת (ואעפ"י דעבר אאיסור תחומין אלא דמזה גופא ממילא מוכח דעתי במזומן דוקא, דאיל"ה למה באמת ידחה שבת, הא אפשר להעבירו ע"י אנשי הסוכות מסוכה לסוכה, וכלם ע"י עירוב, ואפילו אתחומין דרבנן לא יעבור. ועדיין הי' מקום לטועה לטעות ולומר דהא דבעינן שלוחו דוקא באותו העתי המשלח מירושלים ועד צוק, אין זו אלא למצוה ולא לעיכובא, ואלמלי כן שוב לא הי' מקום לדחיית שבת בשביל כך, דכל היכי דבדיעבד כשר אינו דוחה שבת (וכהא דאמרינן [מנחות, ע"כ א'] ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר לקצור מע"ש יעויי"ש), ע"כ כפל הירושלמי בלשונו "עתי בעתיד, עתי במזומן, לא זהו עתי ולא זהו מזומן, אלא שלא ישלחנו (בשום פנים) בשנים, כלומר דאפילו בדיעבד מעכב, ורק בכהא"ג מתישב ילפותא דקרא "דעתי אפילו בשבת", דאלו הוי כשר בדיעבד עכ"פ שלא במזומן, תו לא משכחת לה דחיית שבת בתחומין וכדאמרן: **(ע' ביומא ס"ו, ב', שם דאפילו בנטמא המשלח נכנס לעזרה בטומאה ואינו משלחו ביד אחר, וגם בחלה המשלח נסתפקו תלמידי ר' אליעזר, ואפילו רבנן דשרו, עכצ"ל דחלה שאני ודו"ק

)** והנה לפי פירושנו בד' הירושלמי ברור יוצא