המדרש והמעשה במדבר ו

ר' יוסי דשני חוזר, אלא כשלא סלקוהו בחייו של ראשון, משא"כ בנ"ד דעכצ"ל לר' יוסי שאלעזר ואיתמר נסתלקו בפה עפ"י שיטת הטו"ז, בודאי איה"נ, אי היו בנים לנו"א בשעת מיתתו של אהרן היו הם קודמים לכל: **(לאחר כתבי כל זאת מצאתי ראיתי בס' שער המלך שהביא בשם שו"ת מהראנ"ח שנסתפק לדינא במת הראשון והניח בן הממלא מקומו, אי בנו קודם או שני שעבר קודם, וראיתי שגם הוא ז"ל העיר על מה שכבר כתבתי למעלה דאפשר דמ"ש ביומא ומודה ר' יוסי דאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו אין זו חובה אלא רשות, היינו דלא נימא דאיכא משום איבה אף לאחר מיתה, הכל כמו שכתבתי למעלה, אבל תמיהני שלא נחית הגאון ז"ל למה שכתבתי, היינו דלכאורה ממקומו הוא מוכרע דאפילו בכהא"ג בנו קודם דהא ממקרא דרשינן ובנים לא הי' להם הא הי' להם הם קודמים אע"ג דממקרא דלאחריו דריש ר' יצחק נטמא אהרן שימש אלעזר וע"כ דבכהא"ג בנו קודם לשני שעבר (וכל זה לר' יצחק, אך לרחב"א שבמדרש ומהא דנטמא אלעזר שימש איתמר ולא פינחס הוכחתי לעיל בפנים ההיפך מזה, ע' לעיל במוסגר). אפס דלפימ"ש לעיל עפ"י שיטת הטו"ז אין משם ראי' כ"כ, אלא דעכ"פ חדוש זה עדיין צריך לפנים תחימא על הראנ"ח שלא העיר מן המדרש הנ"ל, עוד תימא על הגאונים הנ"ל שנסתפקו במה שאחז"ל השני חוזר אי הוי רשות או חובה, והא מסתימת ל' הרמב"ם שכתב השני מתמנה תחתיו משמע להדיא שחובה למנותו. וצ"ע

)** אגב אעיר דיש לי עיון גדול גם על דברי' דרחב"א בר פלוגתי' דר' יצחק במדרש הנ"ל, והוא ממ"ש מת אהרן שמש אלעזר, מת אלעזר שמש איתמר, וכמה תמוה סוף מאמר זה, בשלמא מת אהרן שמש אזלעזר ניחא, דהא באמת בנים לא הי' להם לנו"א, אך מת אלעזר שמש איתמר, והא בן הי' לאלעזר, בן הראוי למלא מקומו בלי ספק, דהא הוי פינחס התם, ותחתיו מבניו כתיב וכל הקודם לנחלה קודם לגדולה, ולמה לא שמש פינחס ואמנם ידוע מ"ש ז"ל דלא ניתנה ברית כהונת עולם לאהרן אלא בבניו שהוליד אחרי נתינה זו, ולא בזרעו שנולדו מקמי הכי, אבל הא עכ"פ כשמת אלעזר כבר נתכהן פינחס, ואמנם איכא למ"ד [בזבחים, ק"א, ב'] דלא נתכהן פינחס אלא לאחר שעשה שלום בין השבטים (כמבואר בס' יהושע), אלא דמ"מ קשיא, דהא אמרו ז"ל במדרש כאן על אתר "ובנים לא היו להם (לנדב ואביהו) הא הי' להם הם קודמין לכל והא אפילו אילו הוי להו בנים לא הי' ראויים לעבודה, דממנ"פ אי נולדו במצרים קודם שניתנה ברית כהונה לאהרן, א"כ לא זכו עדיין בכהונה, ואם לבתר הכי נולדו הא אכתי קטנים מוטלים בעריסה היו (דהא בשמיני למלואים הי' מעשה) ואכתי לא היו הבנים ראויין לעבודה כלל אפילו אי הי' להם בנים לנו"א

ודוחק לאמר שעכ"פ הי' הדין נותן לשמר להם הכהונה גדולה עד שיגדלו, כשם שמשמרים לבן מלך קטן (כמבואר ברמב"ם ה"מ פ"א ה"ז). וסו"ס תקשי, איך דייקו חז"ל דרק מפני חסרון בנים דנו"א הי' מכהן אלעזר, הא אפילו אי הוו להו, לא הוי סגי שלא יכהן אלעזר, עכ"פ משך י"ב שנה, עד שיגדלו

ולחומר הנושא הי' אפשר לומר דזה שאמרו שלא ניתנה ברית כהונה לזרעו של אהרן בנוגע לתולדות שהוליד אחרי כן, היינו רק כל זמן שהיו אהרן ובניו חיים, אך משמת אחד מהם והניח בן, אפילו נולד מקמי שניתנה לו כהונת עולם, זכה בה היורש עכ"פ מכח משפט הירושה, ומעתה ניחא שפיר, שאילו היו להם בנים לנו"א שנולדו וגדלו מקמי הכי היתה מוסבת הכהונה להם (ולא לאלעזר ואיתמר) מכח ירושתם

ואמנם אפילו אי נימא הכי הדר תקשי הא דמת אלעזר שמש איתמר, ולמה לא שימש פינחס בנו, ואע"ג שלא נתכהן עדיין ביחוד, מ"מ למה לא באה לו הכהונה מכח ירושה וכדי לישב זה עכצ"ל לענ"ד דעד כאן לא פליג רחב"א אדרבי יצחק אלא בהא דאהרן, דלרחב"א קרא דעל פני, במותו משמע לי' (וכדדריש מהא דויקם אברהם מעל פני מותו)