המדרש והמעשה במדבר נט

דר' ישמעאל אבל באמת ז"א, דהא כשהשיב ר' ישמעאל (על דת"ק שאמר מצוה אחת) כך הי' צ"ל "כל אחת מ"ע בפ"ע", ואינן מעכבות זוא"ז, והוא לא אמר כן, אלא "ארבעתן ד' מצות". עכצ"ל דודאי גם לר"י, שאמרה תורה "על ארבע כנפות" הרי שמספר זה מעכב בבחינה ידועה, ולא לבד לענין סימן הבגד שלא יהי' פחות מבעל ד', אך גם לענין הציציות עצמן, היינו שאף הציציות (אם שלדידי' על כאו"א מהן יש מצוה בפ"ע) לא יהי' עכ"פ פחות מארבע, ואם יפחות יעבור על בל תגרע, ובזה אף לר"י הפרש יש בין בעלת ארבע לבעלת חמש, דבבעלת חמש נהי דיש מצוה גם על החמישית, מ"מ אם אין לו אלא ד' יטיל, מדעשה עכ"פ על ארבע כנפות כסותו, וליכא בל תגרע, אך בבעלת ד', לכתחילה אף לר"י לא יטיל ג', מדעובר על בל תגרע, וזהו מה שאמר ר"י "ארבעתן ד' מצות", לומר לך שאעפ"י שיש על כאו"א מצוה בפ"ע מ"מ אף לר' ישמעאל ארבעתן מעכבות זוא"ז עכ"פ לענין בל תגרע, משא"כ בבעלת חמש, דנהי דיש מצוה גם על החמישית לר' ישמעאל, מ"מ בבל תגרע תו אינו עובר, מדהטיל עכ"פ על ד' כנפות כסותו. כך הי' נלענ"ד בהסבר ענין זה וממילא יהי' מוכרח מזה דאיכא בל תגרע אף לר' ישמעאל

ובעוד שאני מסתפק ועולה עם הסברות המחודשות האלה שוב האיר ד' עיני, אחרי שבא לידי ס' אספת זקנים על מס' מנחות שנדמ"ח, ומצאתי שם בחדושי הרשב"א ז"ל שהקשה ג"כ מ"מ ל"א הש"ס בפשיטות דא"ב בין ר"י לרבנן להטיל לכתחילה פחות מארבע ציציות, ובתירוץ ק' זו כ' הוא ז"ל גדולה מזו, וז"ל, ונ"ל דאפילו לר' ישמעאל וכו' כשהזהיר רחמנא על הגדילים ד' ציציות על ד' כנפות, משמע דאי ליכא ד' לא קיים מצות גדילים כלל כו'. עיי"ש שהאריך בהסבר דבריו, אלא שנדחק הרבה להסביר דאע"ג דבאמת אף לר"י ד' ציציות מעכבות זוא"ז, מ"מ לענין כלאים ולענין היוצא בהן לרה"ר לר' ישמעאל הוי מצויצת כהילכתה הוי ולרבנן שלא כהילכתה יעויי"ש

ולולא דבריו ז"ל הי' נלענ"ד, דלפי פשוטה של סוגיא משמע דלר' ישמעאל בהטיל על שלש ודאי קיים ג' מצות, אלא דאעפי"כ מעכב לענין בל תגרע, וכהא דכ' התוס' שם ריש פ' התכלת בהטיל למוטלת לענין בל תוסיף, דאע"ג דעובר על בל תוסיף, מ"מ אין המצוה נפסלת בכך בדיעבד. (וזה כראב"ד פ"ז מה' לולב ודלא כרמב"ם שם). ולפי"ז לא מצי הש"ס למישכח נפ"מ בין ר"י לרבנן בפשיטות להטיל בה ג' לכתחילה היכי דלית לי' ארבע, דהא עכ"פ בל תגרע איכא אף לר' ישמעאל (ומה יש לדון בזה מטעם עשה דוחה ל"ת, בזה נדבר אי ה להלן) ע"כ הוצרך לבקש נפ"מ אחרת לענין דיעבד, כגון בהטיל בה כלאים, או ביצא בה ברה"ר בשבת או לענין טלית בת חמש. עכ"פ יהי' מזה ראוי' ברורה להשג"א, דלר' ישמעאל בהטיל שלש עכ"פ בל תגרע איכא

עוד להלן מצאתי שם להרשב"א ז"ל אאוקימתא דטלית בעלת חמש איכא ביניהו, וז"ל עוד יש סברא אחרת, דדוקא לר' ישמעאל דאמר כאו"א מהארבע מצוה, כמו"כ נוכל לומר דהחמישית מצוה, ודנהי דבהני דמקמי ארבע לא קיים גמר מצוה עד שיטיל ארבע, מ"מ בחמש דהוי בתר ארבע מקיים גמר מצוה כו' עכ"ל. וברוך שכונתי לדעתו הגדולה, דהרי זה הוא ממש כמו שאמרנו למעלה, דלא מסתבר לומר שזה שא"ת על ארבע כנפות כסותך יהי' רק זה לסימן הבגד בלבד, ודע"כ אף לר' ישמעאל הפרש יש אף לענין הציציות עצמן בין ארבע לחמש, אלא דבעניותי כסבור הייתי דאין הפרש זה אלא לענין בל תגרע, עד שראיתי להרשב"א ז"ל שקבע אותו ההפרש גם לענין עצם קיום המצוה, והוא כשיטתו דלעיל, דאף לר' ישמעאל ד' מצות הללו מעכבות זוא"ז ממש

ואמנם אף שלהנחת הגאון שג"א הנ"ל (דבשלש ציציות לר' ישמעאל עובר על בל תגרע) הבאנו סמוכין מגוף הסוגיא דמנחות שם, מ"מ על מה שהוכיח השג"א מזה לסתור ד' רש"י ז"ל שאמר דאיסורא משוי לי' משוי לענין הוצאת שבת ע"ז לענ"ד יש לדון בזה הרבה, דרש"י לא אמר אלא בלאו דבל תוסיף, והוכחת השג"א כנגדו הוא מלאו דבל