עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryהמדרש והמעשה במדבר

המדרש והמעשה במדבר נח

haMedrash V'Hamaaseh Bamidbar 58 · המדרש והמעשה במדבר · free full Hebrew text

Open in the reader →

פרשת שלח (באיסור לבישת תפלין בשוי"ט ובאיסור בל תוסיף וב"ת) וימצאו איש מקושש עצים. תנבד"א, אמר הקב"ה למשה חלל זה את השבת, אמר לפניו רבש"ע, בבל יום תפלין בראשו ותפלין בזרועו ורואה אותן וחוזר בו, עכשיו שאין עליו וכו' א"ל הקב"ה למשה צא וברור להם דבר שינהגו בשוי"ט וכו' שנאמר ועשו להם ציצית

בשו"ת שג"א ה"ת נסתפק, לר"ע דממעט תפלין בשוי"ט מהא דהן עצמן אות, אי רק חיובא ליכא, או איסורא נמי איכא כשמניח בשוי"ט. והביא ראי' מהא דשבת [ס], לא יצא האיש וכו' ולא בתפלין כו' ואמר עלה בגמרא א"ר ספרא לא תימא כו' אלא אפי' למ"ד שבת לאו ז"ת אינו חייב חטאת, מ"ט דרך מלבוש עבידא. ולכ"ק ע"ז [מהא דערובין צ"ה] המוצא תפלין מכניסן זוג זוג, רג"א שתים שתים, ומסיק דבשבת ז"ת קאמיפלגי, ופירש"י דלמ"ד שבת ז"ת אינו מכניס שתים, משום דאתי איסור בל תוסיף (דבזמנו לא בעי כונה) ומשוי לי' משוי יעויי"ש. הרי דלרש"י כל היכי דאיסור רביע עלי' בהנחתו או בהוצאתו משוי לי' משוי, ואי ס"ד דאפי' לר"ע, דמפיק שוי"ט מתפלין מהא דהיא עצמה אות, ג"כ איסור יש בו להניח, א"כ היכי א"ר ספרא דאפי' למ"ד שבת לאו ז"ת אם יצא אינו חייב חטאת, משום דדרך מלבוש עבידא, מ"מ ניתי איסורא דלבישת תפלין ולישוי' עלי' כמשוי, עכ"ד השג"א

ואמנם על גוף ס' רש"י ז"ל, דאיסור משוי לי' למשוי, מקשה שם בשג"א מהא דמנחות ל"ז, דארבע ציצית לר"י ד' מצות, ולרבנן מצוה אחת, ואמר התם רבינא דהא דר"ה איכא בינייהו, דאמר היוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה ח"ח, וכגון שהטיל לשלש ולא הטיל לרביעית, ולר"י אינו ח"ח, דהא מ"מ ג' מצות נינהו, והקשה השג"א סו"ס הא לר' ישמעאל נמי איכא בל תגרע (וכדא' בזבחים ע"ט, דהניתנין במתן ד' שנתנו במת"א אע"ג דיצא, מ"מ איכא ב תגרע) וא"כ לד' רש"י, דאיסורא משוי לי' משוי, הא תו ליכא מידי בין ר"י לרבנן, דאף לר"י יתחייב חטאת, מדאתי איסור בל תגרע ומשוי לי' משוי

והנה על גוף ההנחה שהניח השג"א, דאף לר"י אם הטיל ג' ישנו בבל תגרע, והביא ראי' מהא דמתן ארבע, נלענ"ד להביא ראי' מגוף הסוגיא עצמה דהתם, דהא לבר מאוקימתא זו דרבינא מצייר התם עוד תרי נפ"מ, דר' יוסף אמר סדין בציצית איכא ביניהו, רבא ב"א אמר טלית בעלת חמש א"ב, ואכלהו יש לשאול למה בקשו ציורים מרחוק ולא אמרי בפשיטות ולא לענין הוצאה דשבת אלא ללבישה דחול, היינו כשלא היו לו אלא ג' ציציות, דלר"י יטיל לכתחילה, ויקיים עכ"פ ג' עשין, ולרבנן לא יטיל, דהא למ"ד סדין בציצית א"ב, בלא"ה צ"ל כגון שחסרה לו ציצית אחת, וכפירש"י שם, וא"כ הא אפילו בלאו הציור דכלאים, י"ל א"ב, כשאין לו אלא ג' דלרבנן לא יטיל, ועוד דלמ"ד בעל חמש א"ב, היינו דלר"י מחויב להטיל אף בחמישית, וכל ציצית וציצית מ"ע בפ"ע וערש"י שם), א"כ צ"ל דמה שא"ת על ארבע כנפות כסותך ומאי איריא ארבע דוקא, ע"כ דאין זה אלא לסמן את הכסות, שתהי' הכסות לא פחות מבת ארבע כנפות, (דבעלת ג' ודאי פטורה אליבא דכו"ע) אך לענין הציציות עצמן אין שום נ"מ לר"י במספר ארבעה, ואין בין בעלת ארבע לבעלת חמש ולא כלום, כל ציצית וציצית שהוא מטיל באחת מן הכנפות הוא מקיים עשה, יהי' זה ג' או ד' או ה', הכל חד, כך הי' צ"ל אליבא