המדרש והמעשה במדבר ה

היינו למ"ד בזבחים ק"ב דמשרע"ה זר הי', ולא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים) אז בודאי שלפי"ד הטו"ז היתה הסברא נותנת שלא ישגיחו כלל אהא דאין מורידין, וא"כ שוב אין הכרח לומר דהך על פני' הכתוב באהרן היינו לאחר מותו, דאה"נ דבחייו שמשו, היינו שנטמא אהרן שמש אלעזר, ואעפי"כ לא תקשי כשהדר אהרן לטהרו, איך שבו בניו לעבוד בארבע בגדים, דמכיון שלא היו שם כהני הדיוט אחרים, אה"נ דסילקום בפה, וטענת אין מורידין לאו טענה היא, דמוטב להוריד מלגנוז, וכ"ד הטו"ז

ולפי"ז נכון מאד מה שאמרנו למעלה דהנך אמוראי, ר"י ורחב"א, שבמדרש הנ"ל לא במילי דאגדה לחוד פליגי, דמאי דהוי הוי, אלא בדינא פליגי, היינו בפלוגתא דר"מ ור' יוסי דיומא י"ב, דלר"מ דס"ל שני כל מצות כ"ג עלי' משמע דלא ס"ל כלל סילוק בפה בכ"ג (או דס"ל דא"ז אלא בכהן שסרח דוקא וכדמשמע מדברי הרמב"ם) ולדידי' ע"כ א"א לומר ששמשו אלעזר ואיתמר בזמן מן הזמנים בכ"ג, אפילו במקרה טומאה דאהרן, ומטעמא דאמרן. וע"כ דקרא "דעל פני אהרן" היינו לאחר מותו וכרחב"א. משא"כ לר' יוסי אפשר "שכשנטמא אהרן שמש אלעזר וכו'. כדר"י אלא דמדלא היו שם כהני הדיוט זולתם **(ואי תקשי הא גם לאחר שמושו של אלעזר נשאר עכ"פ איתמר בכהונת הדיוט. זה לק"מ. דמאן לימא לן דילמא באמת רק לבתר שקרה גם לאיתמר לשמש בכ"ג רק אז סלקו בפה לתרוייהו. וק"ל:)** לא חשו להא דאין מורידין וסלקום בפה, ושבו לכהונתם כבתחילה

ואף שהדברים נכונים וברורים מצד עצמם בכ"ז בא ואביא לך גם ראי' לדברי

דהנה לכאורה קשה לי ק' עצומה ע"ד ר' יצחק דדריש ע"פ אהרן בחייו, היינו דנטמא אהרן שמש אלעזר וכו', א"כ תקשי הנך קראי אהדדי, דאמר קרא וימותו נו"א ובנים לא היו להם, ודרשו חז"ל הא היו להם בנים הם קודמים לכל [ע' מ"ר במדבר שם], ולד' ר' יצחק לכאורה אין זה אמת, דהא מסיק בש"ס יומא שם "ומודה ר' יוסי דאם מת הראשון שני חוזר לעבודתו", והיינו ע"כ אפילו כשיש לראשון בן הממלא מקומו, וא"כ אפילו אם היו מניחין נו"א בנים הא לא היו יורשין גדולתם, משכבר שמשו אלעזר ואיתמר בכ"ג במקרה טומאה של אהרן, ובדין הוא אפיא שלאחר מותו של אהרן יחזרו הם לעבודתו. (ולפום רהיטא הייתי סבור, דאולי זה שאמר ר' יוסי, דאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו, אין זו חובה אלא רשות, כלומר שרשאי לחזור לעבודתו, דלא נימא דמשום איבה אפילו לאחר מותו לא ישמש (עתו"ס יומא שם) אך באמת ז"א דלשון הרמב"ם פ"א מעבויהכ"פ דאם מת הראשון השני מתמנה תחתיו, ומסתימת לשונו נראה ברור דהוי' חובה, הוא ולא אחר)

ואין לומר דהיא הנותנת, דאילו היו בנים לנו"א אז לא הי' הדבר מגיע כלל לידי כך שישמשו או"א במקרה טומאה של אהרן, רק אחד מבני נו"א הי' בא ומשמש, זה ליתא דאטו הכרח יש בדבר, הלא אין ירושה אלא לאחר מיתה, ובחיי הכהן גדול אין שום זכות יתירה לבניו, דאטו במקדש כשהיו מתקינין כהן אחר בכל עיוהכ"פ דוקא מבניו היו מתקינין, אתמהה

ולפי"ז תקשי לר' יצחק סיפא דקראי ארישא, דאי דרשית על פני אהרן, בחייו, היינו דכשנטמא אהרן שמש אלעזר, (וזה הא לא נמנע אפילו אי הי' להם לנו"א בנים, וכדאמרן) תו אי אתה יכול לדרוש מרישא דקראי, דאם היו להם בנים היו הם קודמים וכדרשת הספרא, דהא משכבר שמש אלעזר בחייו הוא קודם לכל, כדאמרינן בגמרא דמודה ר' יוסי "שאם מת הראשון, השני חוזר לעבודתו"

ודבר זה שאלה גדולה היא באמת, אך לדברינו דלמעלה ניחא מאד, דמידי הוא איריא אלא לר' יצחק שבמדרש הנ"ל, והא אנחנו הוכחנו למעלה דר' יצחק כר' יוסי ס"ל, וגם העלינו דלר' יוסי עכצ"ל דהיכי דליכא כהן הדיוט אחר (כגון בימיהם של אלעזר ואיתמר) אז מסלקין את השני בפה, והוא חוזר לעבודת הדיוט. וא"כ תו לק"מ, דעד כאן לא אמר