המדרש והמעשה במדבר מח

והנה הכ"מ פ"ה מהק"פ הביא ד' המכילתא, עבד איש, אשה וקטן מניין וכו' והעלה שם דהרמב"ם גרים איפכא, עבד איש ולא עבד אשה ולא עבד קטן עכ"ד. ובמנ"ל שם תמה דבש"ס יבמות מ"ח תמה להדיא עבד איש ולא עבד אשה, בתמיה. הרי דבאמת עבד אשה מעכב כמו עבד איש

וכדי לבאר חלופי גרסאות אלו נלענ"ד. דהנה טל יסוד דברינו דלעיל בשם הספרי יש לתמוה לכאורה, דאיך ס"ד דעבד איש ולא עבד אשה, כלומר דבאשה אין מילת זכרים שלה מעכבתה באכילת פסח, א"כ הדר תקשי ק' התוס' מ"ט לא עשו פסח במדבר (ואפילו לפי"מ שהעלתי בכונתם דרב ישראל לא עשו אלא המעוטים עשו), הא עכ"פ היו שם מיעוט אנשים שגם זכריהם ועבדיהם הי' נמולים מיוצאי מצרים, א"כ סמוך למיעוט זה לפלגא דנקבות, שאין ערלת זכריהם מעכבת, והו"ל רובא, ואיך אמרו התוס' שרב ישראל היו ערלים ו (ואף שיש לדחות לכא' דלפי"מ דקיי"ל דאין קנין לאשה בלא בעלה א"כ מהך פלגא דנשים אך מיעוטא הויין שהי' להם עבדים, מ"מ הא סו"ס עם הפלגא דנשים עצמן הויין להו כשרים רובא ודו"ק)

ואמנם כל זה אי נימא דנשים עצמן בראשון עכ"פ חובה, אך הא כבר הזכרנו דסתם ספרי ר' שמעון, ור' שמעון לשיטתי' [פסחים, צ"ג.] דנשים עצמן אפילו בראשון רשות, א"כ לדידי' שפיר כתבו התוס' קדושין ל"ז (שדבריהם סובבים על הספרי דלא עשו פסח אלא אחד) "דרוב ישראל ערלים היו", דהא לר' שמעון דנשים בראשון לא עושין אותה אלא טפילא, אינן באות בחשבון, ובאנשים הי' רב זכריהם ערלים. ואי תקשי למה לן למיתלי בהא דנשים רשות, הא אפילו אי נימא חובה, סו"ס אף הני נשי לא הוו יכלו למיעבד פסח משום זכריהן ועבדיהן, זה ליתא דמידי איירינן אלא אליבא דר' שמעון, והא ר"ש הוא דדריש שם [פסחים צ"ג], איש לפי אכלו, איש ולא אשה (דהא מינה יליף דנשים בראשון רשות), וממילא דאף גבי מילת זכריו דריש ג"כ, עבד איש ולא עבד אשה, היינו דבנשים אין מילת זכריהן מעכבתן מלאכול בפסח, ואי הו"א דנשים בראשון חובה, אז שפיר הי' נעשה פסח מדבר ברב הקהל (דסמוך מיעוטא דזכרים לפלגא דנקבות), אך מדלר"ש (דאליבא דידי' אזיל הספרי) הא בהא תליא, היינו כי היכי דממעטינן איש ולא אשה גבי מילת זכריו, ה"נ ממעטינן איש ולא אשה גבי חובה דפסח, א"כ ממנ"פ שפיר כתבו התוס' אליבי' "דרב ישראל ערלים היו"

והנה בספרי שם הוכיח להא "דגנותן של ישראל הי'" משום דאיחר הכתוב פרשה זו דפסח אעפ"י שבראשון לחדש נאמרה. יעויי"ש. ונלענ"ד דאף לדידן דקיי"ל דלא כר' שמעון, ונשים בראשון חובה, מ"מ ג"כ יתכן לומר דלא עשו פסח כתקונו אלא אחד לפי דרוב ישראל ערלים היו, ומשו"ה איחרו הכתוב, דנהי דלדידן גם הנשים הצטרפו, מ"מ מידי הוא טעמא אלא משום דלא דרשינן איש ולא אשה גבי איש לפי אכלו, א"כ כי היכי דלא דרשינן הכא, ה"נ גבי מילת זכריו לא דרשינן נמי עבד איש ולא עבד אשה, וממילא דגם בנשים מילת זכריהן מעכבת, והדר הו"ל רב ישראל ערלים, וא"כ אף לדידן לא עשו כתקונו אלא פסח אחד

ונראה דהיינו מה דמתמה בש"ס [יבמות, מ"ח שם], אמר רבא, עבד איש ולא עבד אשה בתמי', דרבא ודאי אליבא דהילכתא קאי דנשים בראשון חובה, היינו דאיש לפי אכלו, ואפילו אשה במשמע, ומסתעף מזה למידרש נמי עבד איש ואפילו אשה, היינו דמילת זכרים מעכבת ג"כ בנשים כמו באנשים, וכמו שבארנו דתליין זב"ז. היוצא מזה דאפילו אי איכא מאן דגריס עבד איש ולא עבד אשה וכמו"ש הכ"מ שם ע"כ רק אליבא דר"ש מתוקמי, דנשים בראשון אין עושין אותה אלא טפלה, אך הרמב"ם דפסק להדיא כר' יהודה דנשים בראשון חובה, א"כ ע"כ דריש איש לפי אכלו, איש ואפילו אשה, וכלומר ואינו ממעט אלא קטן וה"ה דדריש נמי גבי עבד איש ואפילו עבד אשה דתלי זב"ז וכדאמרו לעיל, ולפי"ז שפיר תמה המ"ל על הכ"מ דעכ"פ לדידן, ולפי"מ שפ' הרמב"ם