המדרש והמעשה במדבר מז

פלפלו בד' התוס' קדושין הנ"ל, ואף אחד מהם לא נגע בפליאה עצומה זו, וכלם נגררו אחרי פשטות לשון התוס' קדושין שם, דמשו"ה לא עשו כלל פסח במדבר ואלא אחד) לפי שהי' רובן ערלים, היינו לפי"ד הרמב"ן והרא"ם שרובם מילת זכריהם היתה מעכבתם

והנה בתוס' יבמות שם, אחר שהעלו שם דאונס אינו מעכב במילת זכרי', כתבו דבאמת עשו פסחים במדבר גם לאחר מכאן, ומ"ש בספרי שלא עשו אלא אחד, היינו שלא עשו כתיקונו. וכבר הזכרנו דזה סותר למ"ש התוס' (קדושין ל"ז.) ואמנם לא בארו התוס', מ"מ קרו לי' שלא כתקונו, וכפי הנראה מהבנת המפרשים משמע דמשום שעשוהו שלא במילת ילידי ביתם ומקנת כספם, והוא דחוק, דהא עצם הפסח הוי כתקונו, ומדינא שרי, כיון דמילת זכרים במקום אונס אינו מעכב כלל

ולולא דמסתפינא הוי אמינא, דח"ו לא עלתה ע"ד התוס' קדושין לומר שאם הי' רובן ערלים יפטרו גם המיעוט מלעשות פסח, ומ"ש שלא עשו "לפי שהי' רובן ערלים", כונתם דמשו"ה הרוב לא עשו, והמיעוט איה"נ שעשו, וזה גופא מקרי שלא כתיקונו, דפסח מקרי "קרבן צבור", מצד לפי שהוא נעשה מכל ישראל, וכמאה"כ ושחטו אותו כל קהל עד"י, ובשעה שעושה רק המיעוט, והרוב אינו עושה לא בראשון ולא בשני, זה עצמו מקרי שלא כתקונו

אלא דשיטת התוס' בקדושין ל"ז ושיטת ר' יצחק בתוס' יבמות ע"ב בהא פליגי, דלשיטת תוס' קדושין נהי דבחלצתו חמה או שהי' או"א חבושין אין מילת זכריו מעכבת, משום דהתם אונס גמור הוי, מ"מ ערלות דמדבר שאני דהם הביאו האונס על עצמם (למ"ד דנזופים היו, ומשום חטא העגל) וכמו"ש גם התוס' ביבמות שם שלפי שגרמו הם דבר זה", וערלות דמדבר לעולם היתה מעכבת, וע"כ רובם לא עשו פסח (אלא אחד ומצד גזה"כ) ורק המעוטין עשו, והיינו שלא כתקונו וכדאמרן, ולשיטת ר' יצחק בתוס' יבמות לא שאני לן לענין מילת זכריו בין אונם דהשתא לאונס דלמפרע, ואע"ג דנזיפה דמדבר הם גרמו לעצמם דבר זה, מ"מ כיון דסו"ס השתא לאו בני מהילי נינהו דמי ממש לחלצתו חמה, ע"כ באמת כלם עשו, אלא דאעפי"כ מקרי שלא כתקונם כיון דעשו בערלות זכריהם, והיינו "שלא כתקונו"

ומה שהכניסו להתוס' אל הדוחק הזה להוציא ד' הספרי מפשוטם ולומר שבאמת עשו פסחים אלא שלא עשום כתקונם, שהרי הספרי להדיא אמר שלא עשו פסח במדבר אלא אחד ומשמע דלא עשו כלל, ולמה לא ניחא להו כתירוצא קמא שבתוס' קדושין שם, דאתי' כמ"ד כ"מ שנאמ' ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, ובפסח ביאה כתיב, ולעולם אף הפסח האחד שעשו במדבר וכן זה שבימי יהושע קודם הכבוש, עפ"י הדבור עשו? בזה נלענ"ד דסתמא דברייתא דזבחים קי"ז הכריחם להתוס' בתי' בתרא שלהם אל אותו הדוחק בכונת הספרי, דהנה ידוע דסתם ספרי ר' שמעון, ומצינו לר' שמעון שאמר בברייתא דזבחים שם: רש"א אף צבור לא הקריבו (היינו באהל מועד שבמדבר ושבגלגל עיי"ש) אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן, מ"ט דר' שמעון דכתיב ויעשו בנ"י את הפסח בגלגל, פשיטא, אלא הא קמ"ל וכו'. הרי דמוכח מפשטות לשונו דר"ש, דעכ"פ פסחים הקריבו באהל מועד שבמדבר בקביעות, ולא רק כהוראת שעה בלבד, ולא עוד דמקשה ר' שמעון "בגלגל פשיטא", ואי ס"ד כתי' קמא שבתוס', דס"ל דכ"מ שנאמר ביאה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, א"כ מאי פשיטותא, אדרבא הא לדידהו באמת גם אותו הפסח רק כהוראת שעה עשוהו, וא"כ בודאי צריך קרא. זו היא שהכריח לענ"ד את התוס' להוציא ד' הספרי, דאזיל אליבא דר' שמעון, מפשוטם ולומר דבאמת עשו פסחים במדבר, ומ"ש מפני גנותן ש"י שלא עשו פסח אלא אחד, היינו שלא עשוהו כתקונן, אי משום ערלות זכריהם כסברת התוס' ביבמות ע"ב, ואי משום שלא עשו אלא מיעוט הקהל, כסברתם בקדושין ל"ז ולפי הסברתנו, וכדאמרן: