המדרש והמעשה במדבר מו

חבושין אינו מעכב, וא"כ ה"נ הא הוי אנוס בדברי חכמים וליכא כרת כלל, ועכצ"ל כמו"ש בס' שער המלך לתרץ, דאיזמל שאני דהא אפשר הי' להביא מע"ש. וא"כ מוכח לכאורה מזה דמדלמפרע לא היי אנוס, אע"ג דהשתא אונס, לא מקרי אונס. אך באמת עכצ"ל דאין משם ראי', דאטו לבעל האגודה מי ניחא, דע"כ לא נחלקו אלא בנשבע לפרוע בתוך שנה, דעכ"פ מתחילת השנה כבר מטי זמני', וה"ה לענין תפילה שכבר הגיע זמנה, ועדיין לא הוי אנוס, משא"כ בנ"ד, הא מקמי שבתא אכתי לא מטי כלל חיובא דמילה גבי הך ינוקא, וא"כ לא בתוך הזמן, אלא תיכף בתחילת הזמן בא האונס, ועכצ"ל דאעפי"כ מטעם אחר לא מקרי אונס כלל כיון דהוי ידוע לי' מקמי שבתא שבשבת לא יוכל להביאו, ובכהא"ג לכו"ע הוי לי' לזרוזי נפשי' ואין זה אונם (ופלוגתת הרמב"ן ורז"ה לענין אשתפוך חמימא ולענין מפליג בספינה ידוע, ואכמ"ל)

ובספר הבהיר בית הלל להגאון אבא מארי צ"ל אהא מ"ש ז"ל חשב אדם לעשות מצוה כו' דייק מה דבברכות ו' איתא א' רב אשי "חשב אדם" וכו' ובקדושין מ' איתא "א' רב אסי אפילו חשב אדם", וכ' אבא ז"ל דאפשר דתרי אמוראי נינהו, ופליגי בפלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי אי אונסא כמאן דעביד, דרב אשי בברכות אולי כר"ל ס"ל, דאונסא כמאן דעביד, וא"כ משורת הדין שיקבל שכר ואין בזה רבותא, משא"כ רב אסי בקדושין כר"י ס"ל דאונס רחמנא חייבי' ל"א, וא"כ מה שהקב"ה משלם שכר למי שנאנס ולא עשה אינו אלא ממדת חסדיו של הקב"ה והוי רבותא והיינו דקאמר "אפילו" חשב אדם וכו' עכ"ל ומטיבותי' דאבא ז"ל אמינא לענ"ד דעפ"י ד' האגודה אין צורך למשוי פלוגתא, אלא דבברכות מיירי כשנאנס עכ"פ מתחילת הזמן, ובקדושין מיירי בנאנס רק בסוף הזמן דעפ"י דין לא מקרי אונס כלל לדברי האגודה, והיינו אפילו דקאמר

ומדי דברי בהך ענינא דפסח קשה לי טובי בדברי התוס' קדושין ל"ז ע"ב שהביאו דברי הספרי דבגנותן של ישראל הוא מדבר, שלא עשו במדבר אלא פסח אחד, ופרשו בתירוצא קמא דמשו"ה לא עשו, דסבר כהך תנא דכ"מ שנאמר ביאה אינה אלא לאחר יו"י, ועוד י"ל דהיו רב ישראל ערלים (כונתם כמו"ש הרמב"ן דאע"ג דהא מולים הי' כל העם היוצא ממצרים, אך מילת עבדיהם וזכריהם היתה מעכבתם). עכ"ד. והנה לבד מה דזה סותר ד' התוס' ביבמות [פ' הערל] שפרשו ד' הספרי דבאמת עשו פסח גם לאח"כ, אלא דלא עשו כתקונו, הנה שני תי' התוס' כאן בקדושין לא זכיתי להבין, חדא הא מסיק שם הש"ס דכ"מ שלא נאמר ביאה ומושבות יחד ושאינה חובת קרקע נוהגת בכל מושבות, וביותר תמוה תירוצם השני, שלא עשו משום שהי' רובן ערלים, וכי היכן מצינו שאם היו הקהל רובן אינם ראוים, ומיעוטן ראוים, שיפטרו המעוטים מלעשות פסחן, והלא כל הסוגיא (פסחים, פ"ז מוכחת שאין המיעוט בטל לגבי זה, אלא באם היו רובן טמאי מתים אז המיעוט עושה עמהן בטומאה, אבל לדחות מיעוט טהורים לגמרי, וכגון שהיו רובן ד"מ זבים או ערלים וכדומה, זה לא שמענו מעולם, ולהיפך מוכח התם גבי היו שלישיתן זבים ושלישיתם טהורים דעכ"פ השלישית של טהורים עושין פסחן יעויי"ש בסוגיא. ומהיכן איפא פשוט להו להתוס' דאם היו רב ישראל ערלים לא יעשה גם המיעוט את הפסח, אתמהה

וראיתי לגדולי האחרונים, בעל פנ"י ושעה"מ ובס' המקנה ואו"ח שכלם **(הכל מודים דמביא ערך עשיר, מדאזיל השתא אונס דידי', אלא דר"י מוסיף לחייב אף בעני והעשיר וחזר והעני, דהא כבר הי' לו שהות עכ"פ להביא ערך עשיר ושהה והמתין עד שחזר עליו האונס, אין זה אונם, וכד' האגודה ולרבנן מדהשתא אנוס די לו בערך עני, ורק בעשיר והעני מודו, מקרא דיד הנודר, דאשעת הנדר אזלינן. ודו"ק:)**