המדרש והמעשה במדבר ל

סוטה מוקשה ודחוק. הבאנו מה שחדש הגאון מנ"ח בישוב שיטת הרשב"א דיכול לקנא לה מכל העולם, והעלינו דלפי דבריו ולשיטת הרמב"ן פ' התקבל תהי' אשה זו (באם לא נתברר עם מי נסתרה וכציורו של המנ"ח) אסורה על כל העולם, אלא דאעפי"כ לא יופסל העד שיעיד בה משום נוגע. הוכחנו סתירת חדושו של הג' מנ"ח. העלינו פירוש חדש בד' הירושלמי ריש סוטה הנ"ל וישבנו עפי"ז השמטת הרמב"ם ז"ל. הבאנו סמוכין מש"ס דילן לשיטת הרמב"ם ז"ל עפ"י הירושלמי דמקנא לה על שנים כאחד בארנו על נכון שיטות ר"י ור' עקיבא בהא דאם היתה עקרה נפקדת דתרוייהו לשיטתייהו אזלי. וגם בחלוף הגרסאות בזה (מש"ס ברכות ל"א וסוטה כ"ו) הוכחנו. דגירסת ש"ס ברכות היא הנכונה. אהא דא"כ יסתרו כל העקרות העלינו דבר חדש דאין בכהא"ג איסור יחוד מה"ת, וכעין מ"ש בפסחים י"א הוא עצמו מחזר אחרי' וכו'. חקרנו במקנא לה ע"י שנים אם יש בכהא"ג איסור יחוד והוכחנו מירושלמי להתירא. ובזה ישבנו דברי חנה אלך ואסתר "בפני אלקנה בעלי". (ובהערה בארנו בזה היטב מחלקותם של חכמים ור"י בסוטה ז' אהא דמוסרין לו ב' ת"ח.) הארכנו בשיטת הרמב"ם והמ"ל בהא דע"א במדה"י אי המים בודקין, והוכחנו סתירת חידושו של הגאון מנ"ח בענין זה. הקשינו ק' עצומה על עצם הדין שבירושלמי דמקנא לה ע"י שנים, הוכחנו עפ"י ק' זו דיש נ"מ רבתי לדינא אם משנים ואם ממאה, וישבנו בזה שנוי הלשונות שבירושלמי ושברמב"ם: פרשת נשא (ב) להפטורת היום (בדיני נזירות ודשיל"מ) ויאמר לה מלאך ד' כו' ועתה השמרי נא ואל תשתי וגו' ומכל היצא מן הגפן תשמרי כי נזיר אלדים יהי' הנער מן הבטן (הכפיל כאן לשון שמירה פעמים, וסיים "כי נזיר אלדים יהי' מן הבטן" ועד יום מותו לא אמר). ולהלן בחזרת דברי המלאך ע"י האשה בפני מנוח בעלה בלשון אחרת ידובר: איש האלדים נראה אלי, ומראהו כמראה מלאך האלדים (כפל לשון) ויאמר אל תשתי ויין ושכר ללא הזכירה לשון שמירה כלל) כי נזיר אלדים וגו' מן הבטן ועד יום מותו (יש כאן תוספת דברים בפי האשה כי "עד יום מותו" לא אמר המלאך כלל). ויעתר מנוח וגו' איש האלדים יבא נא עוד, ויורנו מה נעשה לנער (הוא פלאי, שהלא כבר הגיד לה המלאך מה יהי' משפט הנער?) ויאמר מנוח עתה יבא דברך וגו' ויאמר מלאך ד' מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר כל אשר צויתיה תשמור (כפל כאן דבריו הראשונים, שהשמיטה אותם אשת מנוח, והקפיד שנית להזכיר "שמירה" זה פעמים) ויאמר מנוח נעצרה