המדרש והמעשה במדבר כח

ברם עפ"י הדברים הנ"ל ינעם לנו לפרש ד' המדרש תנחומא המובא בראש מאמרנו זה

דהנה כבר הזכרנו למעלה מה דיש לדקדק בד' הירושלמי שר' יודן אמר מקנא לה משנים, ור' יוסי אמר מקנא לה אפילו ממאה, ומה הוסיף ר' יוסי ע"ד ר' יודן, מה לי תרי מה לי מאה, ועי"ז הוכחנו לפרש ד' הירושלמי בדרך חדשה, דבאמת דברי ר' יוסי ענין אחר הם, ולא להוסיף בא אהא דר' יידן, ותירצנו בזה מה שהביא הרמב"ם ז"ל ד' ר' יודן דמקנא לה משנים, וד' ר' יוסי דאפילו ממאה השמיט לגמרי. ע' בדברינו למעלה. ואולם אחר העיון נלענ"ד, דאפילו אם נפרש כמו שפי' בפ"מ ובקה"ע, ג"כ יש למצא נ"מ רבתי בין הא דר' יודן להא דר' יוסי, וגם השמטת הרמב"ם ז"ל תתבאר לנו אל נכון

דהנה לכאורה יש להקשות ע"ד הירושלמי ק' עצומה, איך ס"ד למימר דמקנא לה משנים (או אפי' ממאה) הא עכ"פ שיעור סתירה אחד הוא, וא"כ אפילו אם נטמאה, רק עם אחד נטמאה, והשני אשר עמו הוא עד בדבר (ואפילו עד כשר נמי הוי, דהא אפילו אאיסור יחוד לא עבר, וכמו שהוכחנו לעיל מד' הירושלמי ריש סוטה) והוי ממקיימי דבר ולא מעושי דבר, אלא דאנן לא ידעינן לי', אבל קמי שמיא גליא וא"כ לא גרע מיש לה עד במדה"י, דהא קמי שמיא גליא דיש שם עד כשר, ואיך יבדקוה המים. ומתחילה הייתי סבור לומר דבאמת הך מימרא דרב ששת, דיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין, לאו סתמא היא, דהא רב יוסף וגם רב פליגי עלי' בש"ס דילן, ובירושלמי בפרקין קמא לא נמצא חדוש זה כלל, ואולי כר' יוסף ורב ס"ל לירושלמי דעדים במדה"י לאו כלום הוא

שוב ראיתי כי לא כן הוא, דנהי דבמקומו בפרקין אמתניתין דואלו אסורות לא נמצא בירושלמי דבר לענין עדים במדה"י, אך להלן בפ"ג ה"ה איתא שם, א"ר יצחק כן אנן קיימין, כששתת ולא בדקוה המים, שלא תאמר עדי שקר הם. ועיי"ש בפ"מ ובק"ע שפירשוהו משום עדים במדה"י, ולפי"ז נראה להיפך דלירושלמי אין שום חולק אהך דינא דר' ששת, וא"כ הדר קשה מה שהקשינו, איך משכחת לה להך דינא שיקנא לה מהרבה בנ"א, והא שיעור סתירה אחד הוא, ואם נטמאה רק עם אחד נטמאה, והויין לה אידך כעדים במדה"י שאין המים בודקין

איברא דלפימ"ש התוס' [סוטה ו' ד"ה ושבאו] מספקא לי' לרבי כו' ורב ששת דאמר יש לה עדים, דוקא נקט עדים, ולא ע"א כו', א"כ לר' יודן שבירושלמי, דאמר מקנא לה משנים, לק"מ מה שהקשינו, דאם נטמאה עם אחד, הא לא פש לן אלא ע"א, ובע"א במדה"י הא אמרן דאינו מעכב בדיקת המים. אלא דאי תקשי אהא דר' יוסי תקשי, דאמר שם בירושלמי אפילו הן מאה, ואיך יקנא לה ממאה, והא הצ"ט הנותרים הויין לה כעדים במדה"י, שאין המים בודקין, ועכצ"ל דבאמת כשם שדינו של ר' ששת בש"ס דילן במחלקת הוא שנוי, ורב ור' יוסף פליגי עלי', כך גם בירושלמי אף דבפ"ג סתים לה, מ"מ כאן בפ"ק תלי לה במחלקת, היינו לר' יודן כרב ששת ס"ל, דעדים במדה"י אין המים בודקין, וכדמספקא לי' לרבי שבתוס' שם, דעדים דוקא ולא ע"א, וע"כ דקדק ואמר מקנא לה "משנים", דוקא משנים, דבכהא"ג לא פש אלא ע"א, ושפיר בדקי לה מיא, אך ר' יוסי שבירושלמי אפשר דכר' יוסף ס"ל דאפילו שני עדים במדה"י לא מעלה ולא מוריד, וזהמ"ש **(אין המים בודקין, ותירץ בזה ק' המ"ל שהקשה על התוס' מהא דהכל מודים בעד סוטה. וכן כ' בס' אבני מלואים. ואמנם נלענ"ד דאפילו אי נימא כמו דמשמע מד' המ"ל דאפי' באינו ראוי להעיד, מ"מ ברור הוא שאף המ"ל לא קאמר אלא היכי דבשעת ראיי' הוי עכ"פ ראוי להעיד, אלא דנתקלקל אח"כ עי"מ שכפר יעויי"ש, משא"כ בנ"ד, שמשעת ראיי' לא הי' ראוי להעיד, אע"ג דקמי שמיא גליא, מ"מ ודאי דתו ל"ח עד במדה"י, וז"פ לענ"ד:)**