המדרש והמעשה במדבר כה

כדי להפקד מבעלה אז לא חיישינן שמא תבא ע"י סתירה זו לידי טומאה, דהיא עצמה מחזרת להפקד מבעלה, ואם תטמא הלא תאסר ע"י טומאה זו על בעלה עולמית. ולפי"ז אולי י"ל, דהיכי דאיהי ידעה בנפשה דכל עצמה של סתירה זו היא רק כדי להפקד מבעלה, אז באמת אין עלי' איסור סתירה מה"ת, מדאין יחוד כזה עלול להביא לידי גלוי ערוה. וקמי שמיא גליא. אלא דמ"מ, אעפ"י דאיסור יחוד ממש אולי אין כאן, אך סו"ס גם צניעות אין כאן, שתהי' כונתה איך שתהי', סו"ס אין זה מדרך הצנועות להתיחד עם אדם זר. ומעתה ניחא שפיר מ"ש שם רש"י ז"ל במתק לשונו וזו שלא נסתרה "בשביל שהיא צנועה תפסיד, דבכהא"ג שאין שם איסור יחוד ממש, אה"נ דיש לחוש "שמא יסתרו כל העקרות'" ורק "הצנועות" ימנעו מזה, ועכ"פ אינו מן הדין שבשביל צניעותן יפסידו

אלא דאכתי קשה מהא דחנה, דאפילו אי משום צניעות לחוד, אטו חנה לאו צניעות היתה בה ד

והנה בהך שאמרו בירושלמי דמקנא לה משנים ביחד, יש לי לחקור באם נסתרה לבתר קנויו עם שנים ביחד, אם עוברת בזה על איסור יחוד של תורה, דלכא' הסברא נותנת דאעפ"י דסתמא אין בשנים איסור יחוד של תורה (עכ"פ בשני כשרים), מ"מ בשקנא לה בעלה, ומדחזינן דיוכל לקנאות, ובקפידא דבעל תלי רחמנא, עד שהיא שותה ע"י קו"ס כזה, ש"מ דקנוי דבעל משוי ליחוד דשנים כיחוד דחד. **(ולאח"ז מצאתי בס' שו"ת של כ' אבא הגאון זצ"ל שכ' ע"מ שתמה המ"ל על הרמב"ם, שהכריע דמקנא לה אפי' מבנה ומאבי' (אעפ"י דבירושלמי הוא שנוי במחלקת) וכ' אבא ז"ל דרמב"ם לשיטתי', דס"ל דכל יחוד דא"א אינו אלא דרבנן, ואעפי"כ סתירה דאחר קנוי הא ודאי דאוריתא, וע"כ דקפידותו של בעל משוי לה איסור מה"ת, וא"כ י"ל דה"ה אפי' מבנה ומאבי', דהא מה"ת אין נ"מ, דבלא קנוי אף עם אחר מותרת להתיחד, אלא דקפידותו של בעל משוי לה איסור תורה, וכ"ז לרמב"ם, ומשו"ה כ' הרמב"ם דאפי' מבנה ומאבי'. משא"כ לתוס' ורא"ש. עכ"ל אבא ז"ל בתשובתו. והנלענ"ד כתבתי:)** אלא דלפי"ז הי' צריך לומר דה"ה בשקנא לה ממי שאינו מוזהרת עמו על היחוד, כגון מאבי' ומבנה (דג"כ בידו לקנא לה מהם) אז אם נסתרה עם א' מהם לבתר קנוי, ג"כ עבדה איסורא, דקפידא דבעל משוי לי' איסור יחוד ממש, דהא ר' יודן שבירושלמי דלעיל תלי הא דמקנא לה עפ"י שנים בהא דמקנא לה מאבי' ומבנה), כך היתה הסברא נותנת, אך לא כן מצאתי בירושלמי [פ"א דסוטה ה"א] וז"ל הירושלמי שם: ר"י ברי"א מקנא לה עפ"י עצמו ומקנא לה עפ"י שנים וכו' א"כ אין לדבר סוף, הכל ממנו (כלומר אם כדבריך שמקנא לה עפ"י עצמו, א"כ יהי' הכל תלוי בבעלה, וכשיכעוס עלי' יוציאנה ע"י תחבולה זו, ע' בק"ע שם.) א"ר יוסי מה טיבה להסתר, לא הכל ממנו, (כלומר ר"י בר"י משיב ע"ד חכמים, שאין הכל ממנו, דהא איהי עשתה שלא כהוגן, ומי הכריחה להסתר), אתיי' כמאן דמר מקנא לה מאבי' ומבנה, הכל ממנו, אין תימא מה טיבה להסתר, התורה התירה להסתר, דמר ר"י משום רשב"י כי יסיתך אחיך בן אמך כו'. עכ"ל ד' הירושלמי שם. הרי מפורש יוצא מד' הירושלמי הללו, דהיכי דלית איסור יחוד מדינא אז אפילו לבתר קנוי הוי היתר גמור, דאל"כ מאי ראי' מייתי הירושלמי מהא דכי יסיתך, הא קרא בסתמא מיירי ולא בשקנא לה בעלה אלא דאעפי"כ גזה"כ היא דמשום קפידא דבעל חשיב קנוי, ומשקה לה על ידי סתירה זו. ומהא דאבי' ובנה נשמע ג"כ למי שקנא לה משנים, דהא בירושלמי מדמי להו להדדי, וכדאמרן

ועפ"י הנחה זו מה נעים לפרש דקדוק לשון הש"ס ברכות ל"א גבי חנה. "אם ראה מוטב ואם לאו אלך אסתר בפני אלקנה בעלי", והך "בפני אלקנה בעלי" אין לו שום מובן לכאורה, דאטו סתירה בפני בעל בעינן,