המדרש והמעשה במדבר כג

דנסתרה) הא בזה אחר זה לא", וע"ז השיב ר' אבין (לחלוק על ד' ר' מנא) שאפילו בזא"ז, מ"מ יש רגלים לדבר". כלומר לא כמו דסבר ר' מנא דבקנא לה מרבים בזא"ז ונסתרה רק עם א' מהם, אעפ"י דאיסור יחוד יש כאן, מ"מ רגל"ד אין כאן, ודמי לקנוי דרחמנא, ז"א, דהתם בקנואה מכל העולם שפיר תלינן במקרה כשנתיחדה עם אחד, משא"כ כשפרט לה הבעל פרטים ידועים ואפילו עם רבים, וכונה להסתר דוקא עם אחד מאותן הפרטים, אפילו בזא"ז, מ"מ יש רגלים לדבר

זכינו לדין כי שתים זו שמענו מד' הירושלמי הללו, אחת בשקנא לה משנים ונסתרה עם שניהם יחדיו, אעפ"י דאיסור יחוד אין כאן דהוי קנוי, ולזה הסכים גם הרמב"ם ז"ל (לפי שדין זה מוכח גם מש"ס דילן, מהא דמקנא לה מאבי' ומבנה), וזאת שנית בשקנא לה מרבים (כגון מאה) בזא"ז ונסתרה רק עם אחד מהם, וזה נשאר בירושלמי במחלקת בין ר' מנא ור' אבין, ולפי שמש"ס דילן אין הכרע השמיטו הרמב"ם לגמרי, ועכ"פ אפילו לר' אבין לא שמענו אלא דברבים המפורטים "בזא"ז מ"מ יש רגלים לדבר אך לא בקנא לה מכל אדם, דבהא ודאי דאף לר' אבין ה"ז דומה ממש לקנוי דרחמנא, דהא כל אשה קנואה ועומדת שלא להתיחד עם שום אדם, ואעפי"כ אין רגל"ד ואין אוסרין עליו, ודלא כהגאון מנ"ח

והנה אמרנו למעלה דסמך לדין הראשון שבירושלמי יש להרמב"ם ז"ל גם מש"ס דילן, מהא דמקנא לה מאבי' ומבנה, ועל מקור זה הראה הרב בכ"מ שם. ולענ"ד יש להביא עוד ראי' לדין זה מש"ס דילן

דאיתא בגמרא [סוטה, כ"ו, ע"א] בשתתה והיא טהורה, דאם היתה עקרה נפקדת, ד' ר' עקיבא, א"ל ר' ישמעאל א"כ יסתרו כל העקרות, ומה ת"ל ונקתה וגו' אלא שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח. וע' בהגהות הגרי"פ שם שציין דבברכות ל"א מוחלפת השיטה, היינו דלר' ישמעאל עקרה נפקדת, ולר"ע יולדת בצער יולדת בריוח, ולענ"ד יש להוכיח דהך גירסא שבברכות היא הנכונה, דהנה התוס' שם הקשו, דנימא ר"י לנפשי', א"כ יסתרו כל הנשים כדי שילדו בריוח עיי"ש, ולולא שהתוס' שם הניחו לקושיא זו בתימא, הי' נלענ"ד דיש לישבה בפשיטות, דלכ"ק מה זו שאלה א"כ יסתרו כל העקרות, הא באמת לאו דינא הכי לגרום מחיית ש"ש על המים לבטלה, וקמי שמיא גליא, וא"כ אולי לכשתהי' הסתירה באמת רק לשם תחבולת עקרה אז לא יחרוך רמי' צידו ולא תפקד, ומאי קושיא, ועכצ"ל דגם זה א"א, דא"כ אתה מוציא לעז על המים, דהא לאו כו"ע ידעין דלשם תחבולה עשתה זו, וכל זה אי נימא דתכסיס המים בטהורה הוא דאם היתה עקרה נפקדת, וזה דבר הגלוי לכל כשלא נפקדה, ויש לחוש ללעז בפני אחרים, אך אי נימא דלפקידות עקרה אין המים מועילים כלל, אלא דמהני שאם יולדת בצער יולדת בריוח, וזהו דבר המסור לה לבדה [עתו"ס שנץ שם] והא לבה יודע אם לעקל ואם לעקלקלות, ומאי קושיא א"כ יסתרו כל הנשים, אולי אה"נ שאם תעשה לשם תחבולה לא תועיל, ותלד בצער כמו שילדה עד עכשיו, ולעז אין כאן דהא איהי בנפשה יודעת שבכונה גרמה למחיקת ש"ש לבטלה, ולעז לעלמא ליכא, דמאן ידע באיכות צערה, משא"כ בעקרה שאם לא תפקד הוי לעז לעלמא וניחא ק' התוס' שהקשו דנימא ר"י לנפשי'. ואולם עדיין קשה הא אדר"ע שפיר השיב ר"י א"כ יסתרו כל העקרות, ומ"מ לא חש ר"ע לתשובה זו. אך באמת גם זה ניחא

דהנה עכצ"ל דסתירה זו שדבר בה ר"י, היינו סתירה דמקמי קנוי הוא, ובודאי דבהך סתירה אכתי לא מיתסרא כלל, אלא שסתירה זו תגרום לבעלה לקנא לה, ואם תסתר גם אח"כ וישקנה והיא טהורה, אז תפקד לר"ע, או תלד בריוח לר"י. ולכ"ק א"כ אכתי בדעתא דבעל תלוי, ולמה נחוש לה כולי האי, מאן יימר דיקנא לה בעלה לבתר סתירה ראשונה, והא תינח למ"ד וקנא את אשתו חובה, שפיר יש לחוש שיסתרו כל העקרות, דהא לא סגי לבעלה כשיראה אותה מתיחדת עם בנ"א