המדרש והמעשה במדבר כב

דהא לפי הסברתנו משו"ה לא מועיל קנוי דרחמנא למקרי רגל"ד, דתלינן הסתירה במקרה, ורק כשקנא לה מפרט ידוע, והיא כונה להסתר דוקא עם אותו הפרט, אז הוי הוכחה שנטמאה, או אפילו כשקנא לה מרבים לבלתי הסתר עם כלם ביחד, והיא כונה להסתר עם כל אותם האנשים וא"כ עברה על כל קנויו, ג"כ הוי הוכחה אך בשקנא לה מרבים לבלתי הסתר עם כל איש מהם אם ביחד, ואם עם כאו"א בפ"ע, והיא נסתרה רק עם אחד אחוז מאותן הרבים ועברה רק על מצות קנוי' של הבעל, אז אפשר דלא עדיף קנוי זה מקנוי דרחמנא, דכיון שרק עם אחד מן הרבים ההם שקנא לה מהם נסתרה, אפשר דהדר תלינן במקרה, ואין כאן רגל"ד

ולפי"ז יתבארו ד' הירושלמי מתחילתם ועד סופם כמין חומר, ודלא כמו שרגילין לפרש, דר' יודן ור' יוסי בחד ענינא מיירי, אלא דר' יודן נקט שנים ור' יוסי מחדש דאפילו ממאה (דבכאה"ג מאי רבותי', מה לי תרי ומה לי מאה, הא גם בתרי דלאו פריצי ליכא איסור יחוד, ועכ"פ איסור תורה ליכא אלא בחד, אפילו לרמב"ם [ע' פ' כ"ב מה"א ובה' סוטה פ"א כמ"ל שם],, ועוד אי יש רבותא בזה, א"כ מ"ט הביא הרמב"ם בה' סוטה הא דר' יודן, דמקנא לה משנים, ולא הביא הא דר' יוסי דאפילו ממאה, ועוד מ"ט ר' יודן דייק בלשונו ואמר "משני בנ"א כאחת, ואילו ר' יוסי אמר ממאה, ולא אמר "כאחת") אלא נלענ"ד דהא דר' יודן ודר' יוסי תרי מילי נינהו, ר' יודן מיירי היכי דקנא לה משניהם ואפילו יחדיו, ונסתרה עם שניהם ואפילו יחדיו, ובכהא"ג ודאי יש רגל"ד, דהא עם אותם כלם שקנא לה מהם נסתרה עמהם (ואין הרבותא אלא בזה, שאעפ"י שנסתרה עם שניהם "כאחת", ואין בו איסור יחוד מה"ת מ"מ ע"י קפידא דבעל מקרי סתירה). ור' יוסי דאמר אפילו הן מאה מיירי בנסתרה רק עם אחד מן הרבים שקנא לה מהם (ומשו"ה בלשונו של ר' יודן אתה מוצא שדייק "מהו שיקנא לה משני בנ"א "כאחת", ובדברי ר' יוסי ליתא לתיבת כאחת כלל), ובכהא"ג ודאי דאיסור יחוד יש כאן, אלא דמבעי לי' אולי רגל"ד אין כאן, דכיון דקנא לה ממאה והיא נסתרה רק עם אחד מן המאה ועברה רק על מצות קנוי' של בעל, אולי דמי לקנוי דרחמנא, דהא בלא"ה כל אשה קנואה ועומדת מד"ת שלא להתיחד עם שום אדם, ואעפי"כ אין אוסרין עליו

ואם כדברינו, דהא דר' יודן והא דר' יוסי לא שייכי כלל בהדדי, אז נכון מאד מה שהביא הרמב"ם הא דר' יודן דמקנא לה משנים, ולא הביא הא דר' יוסי דאפילו ממאה, דאלו לדברי ר' יודן דמיירי בקנא לה משניהם "כאחת" ונסתרה עם שניהם כאחת לזה יש גלוי גם מש"ס דילן, מהא דמקנא לה מאביה ומבנה, דג"כ אין בו איסור יחוד, ואעפי"כ משום קפידא דבעל הוי קנוי; אך לד' ר' יוסי, (דלפי פירושנו קאי בשקנא לה ממאה שלא תסתר עם שום א' מהם בפ"ע, ונסתרה רק עם אחד מהם) ע"ז אין שום גלוי מש"ס דילן דאולי לא עדיף מקנוי דרחמנא, ור' יוסי בלשון בעי' נקיט לה, ע"כ השמיטו הרמב"ם כדרכו

ואמנם ר"י בי רבי בון בא לפשוט להך אבעי' דר' יוסי, היינו ר"י ב"ב הבין לבעי' זו כפשוטה, שהיא בסגנון אחד עם הך דר' יודן, היינו שקנא לה ממאה כאחת, ונסתרה עם כלם כאחת, וע"ז תמה ואמר ריב"ב "אמר לה אל תכנסי עמו לביהכ"נ נכנסת עמו", כלומר מי שייך קנוי מרבים ביחד, ואטו יוכל לאסור עלי' שלא תכנס לביהכ"נ במקום שרבים מצויין שם ור' מנא בא עלי' ממקום אחר, כלומר ר' מנא פירש אמנם ד' ר' יוסי כפירושנו למעלה, היינו שקנא לה מרבים שלא תסתר עם כ"א מהם בפ"ע בזה אחר זה, אלא דאעפי"כ ס"ל דג"כ לא הוי קנוי, דמשנתנו אמרה נכנסה "עמו" לבית הסתר, משמע דרק כשהקנוי מתיחש אל אדם אחד, ועמו הוא דנסתרה אכן בקנא לה מרבים בזא"ז ונסתרה רק עם אחד מהם, אמרינן מקרה הוא ולא עדיף מקנוי דרחמנא. וזהמ"ש, א' ר' מנא, לא אמר אלא "עמו" (כשהתיחש הקנוי רק אל אחד, ועמו הוא