המדרש והמעשה במדבר כא

עפימ"ש בש"ס [נזיר י"ב.] בא' שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דאסור בכל הנשים, והתוס' שם כתבו דהוא רק מדרבנן, משום דד"ת אזלינן בתר רובא ואין בה משום קבוע, ודעת הרמב"ן ז"ל [בגטין פ' התקבל הובא גם במ"מ פ"ט מה' אישות, ה'] דבאמת יש בזה משום קבוע, אלא דמטעם אחר אינו אסור ד"ת בכל הנשים, דלא אלימא חזקה דשליח עו"ש להוציאה מחזקת היתר לשוק. יעויי"ש

ולפי"ז בנ"ד דחזקת היתר לשוק איתרע לה עוד שהיא בחזקת איסור א"א, ודאי דלדעת הרמב"ן היתה אשה זו (שקנאו לה מכל העולם ושנסתרה עם איש שאינו ידוע לנו) אסורה לכל העולם כ"ז שלא שתתה: **(איברא דיש לחלק, דבנ"ד נהי דאיהי ודאי לא מהימנא אך כו"ע מי הפסידו חזקת כשרות דידהו לגבי דידה, ואם זה שבא לישאנה עומד וצוח אני לא נסתרתי עמה מהי"ת נאסרנה עליו. ועיין

)** אלא דאעפי"כ לא תקשי איך יאומן בה עד טומאה שנסתרה עם פלוני, ולא ניחוש לי' למשקר משום נוגע, דעד האידנא הי' אסור בה ככל העולם ועכשיו יהי' מותר בה מדהוציא א"ע מכלל הספק, זה לק"מ, חדא דעדות סוטה הכל כשרין לה, ואפילו עבד ואפי' שפחה, ומשמע דאפילו נוגע כשר לה, ועוד דאין זה כלל בגדר נוגע, ועד מיתה יוכיח, דאינו אסור אלא מדרבנן ומשום חשדא, ובתרי אפילו חשדא ליכא [כביבמות, כ"ה.] וע"כ דאין נגיעה פוסלת אלא כשהיא מיוחדת לאיש או לאישים פרטים, אבל נגיעה שהיא שוה בכל, לאו שמה נגיעה, ועוד דבלא"ה הא הדבר תלוי בדעתה, ומאן יימר דתתרצה לו, ומשו"ה כשנתפייסה, לו אח"כ אין בו אלא משום חשדא

כל זה לפי מה שחדש הג' בעל מנ"ח, דקנוי לכל העולם הוי קנוי, אך בעיקר חדושו תמה אני משיגרת לשון חכמים בכל הש"ס אל תסתרי עם פלוני' אל תדברי עם פלוני' ולא אשתמיט שום תנא לומר אל תסתרי עם כל אדם', ומשמע דרק מאיש ידוע או מאנשים ידועים הוי קנוי, וע"כ מטוביתי' דהגאון ז"ל אמינא דהחדש אסור בכל מקום ומטעם שנבאר

הנה קיי"ל דאין אוסרין על היחוד (אעפ"י שיחוד דא"א הוי לרוב ראשונים איסור תורה) ורק ביחוד דאחר קנוי אסורה כודאי עד שתשתה, ולכאורה טעמא בעי, מאי אולמי' קנוי דבעל מקנוי דרחמנא, הא כל אשה קנואה ועומדת מדין תורה, דהא אסור לן יחוד (ולמה יגרע למשל מהנך דהלך בעלה למדה"י וקנאו לה בי"ד), אך באמת זה לק"מ, דהא אפי' באשה שקנא לה בעלה אין אוסרין אלא דוקא כשנסתרה עם אותו האיש שקנא לה ממנו, וע"כ דבאמת היחוד כשהיא לעצמו, אפילו באשה הקנואה מבעלה, עדיין אינו מוכיח על הטומאה כלום, ואמרינן אך מקרה הוא, ורק כשנתכונה להסתר דוקא עם אותו האיש שקנא לה ממנו, אז הוי רגל"ד, ולא תלינן תו במקרה, וא"כ אף אנו נאמר דזה דוקא כשקנא לה מאדם פרטי, ועם אותו הפרט נסתרה, אך אם קנא לה מכל העולם, הא בכהא"ג כבר יש לנו בלא"ה קנוי דרחמנא על כל העולם, דהא אסור לן יחוד, ובאמת לא עדיף קנוי דידי' מקנוי דרחמנא, ואם נסתרה עם אחד מעלמא ואף לבתר שקנא לה בעלה מכל העולם) שוב תלינן סתירה זו במקרה ולא הוי רגל"ד כלל. ועפי"ז ניחא שפיר מה דלא אשתמיט בכל קנוי שבש"ס ופוסקים לאמר אל תסתרי עם אדם', רק אל תסתרי "עם פלוני", דרק קנוי מפרט, או עכ"פ פרטים ידועים, הוי קנוי וכדאמרן, וממילא נסתרו דברי הגאון מנ"ח, וקושית המ"ל על הרשב"א הדרה לדוכתא

ואם תצדק הנחה זו, דקנוי מכל אדם לא הוי קנוי, ודלא כמנ"ח, אז יש להסתפק עוד, דאפילו כשפרט הבעל בקנויו פרטים ידועים, אלא שהם רבים וקנא לה שלא תסתר עם שום אחד מהם בפני עצמו ג"כ לא יהני,