המדרש והמעשה במדבר כ

פרשת נשא (א) (בדיני סוטה ואיסור יחוד) ועד אין בה. אין בה עכשיו אעפ"י שיש לאחר זמן. מדרש תנחומא כאן. וצריך באור

הרמב"ם ז"ל [בפ"א מה"ס ה"ג] כתב וז"ל, קנא לה על שנים כאחד וכו' ונסתרה עם שניהן כאחד כו' אפי' עם שני אחיה כו' ה"ז אסורה. וע' בכ"מ שהראה מקורו מן הירושלמי סוטה ה"ב, ולפי שבהמשך דברינו יתבאר מה שנלענ"ד לפרש את ד' הירושלמי בדרך חדשה, ע"כ אעתיק בזה לשון הירושלמי בדיוק: מהו שיקנא לה משני בנ"א כאחת, ר' יודן א' במחלקת, מאן דמר מקנא לה מאבי' ומבנה, מקנא לה משני בנ"א כאחת, ד' יוסי בעי מקנא לה ממאה בנ"א, הק"ע והפ"מ פרשו להך בעי דר' יוסי ל' אבעי', כלומר מהו שיקנא לה אפילו ממאה? (וע"ז קשה הא אכתי בעי' ראשונה לא אפשוט, מהו שיקנא לה משנים, ואיך הוסיף ר' יוסי למבעי על מאה?) והכ"מ פי' להך אבעי' ל' רצון, כלומר דר' יוסי פשוט לאבעי' קמייתא ואמר דאי רצה בעל מקנא לה אפילו ממאה, (וג"ז צריך באור, דמאי רבותא במאה יותר מבתרי, הא איסור יחוד דאורייתא ליכא אף בשנים, ואי יש בזה רבותא, א"כ למה הרמב"ם ז"ל, ששאב מקורו אך ורק מן הירוש' הזה כתב רק דמקנא לה משנים ושסלק רבותא דמאה). ועל שני הפרושים יש לדקדק שבבעי' קמייתא נקט משני בנ"א "כאחת", ובדברי ר' יוסי "מקנא לה ממאה בני אדם', ולא אמר "כאחת"

עוד שם בירושלמי, אר"י בי רבי בון, אמר לה אל תכנסי לביהכ"נ, נכנסת עמו, א"ר מנא, לא אמר אלא עמו, הא זה אחר זה לא, ר' אבין אמר אפילו זא"ז, מ"מ יש רגלים לדברי עכ"ל הירושלמי, והנה זה ברור דר"י ב"ר בון בא לפשוט כאן לבעי' דר' יוסי, דאינו מקנא לה ממאה, והוכחתו מהא דאטו אם אמר לה אל תכנסי עמו לביהכ"נ לא תכנס עמו, וכפי' הפ"מ, אך לפי"ז אין שום מובן מה השיבו על דבריו ר' מנא ור' אבין, ובמאי פליגי, ומה זה דקאמר ר' אבין "מ"מ יש רגלים לדבר", רגל"ד מאן דכר שמי'? וע' בפ"מ וק"ע, ובמחכתה"ק פירושם דחוק מאד, ועתו"ס סוטה כ"ח ע"ב ד"ה מכאן, משמע שפירשו בא"א, וגם כונתם ז"ל בפי' הירושלמי לא נתבארה לי. ולולא דבריהם ז"ל. הי' נלענ"ד לפרשו כמין חומר, באופן שכל ד' הירושלמי כאן עולים בקנה אחד והמשך אחד

דהנה ידועה שיטת הרשב"א ז"ל בעד א' שאמר אני זניתי עם אשתך (לאחר קו"ס) דפלגינן דבורא ונאסרת ואינה שותה, והגאון בעל מ"ץ ז"ל הקשה לשאול עלי', הא לא הויא סוטה אלא בנסתרה עם מי שקנא לה ממנו, ואי פלגינן דבורא א"כ ע"כ עליך לאמר שנסתרה עם איש אחר, ואיך יאומן עד אחד על איש אחר שלא קנא לה בעלה ממנו? ובס' מנ"ח דבר גדול דבר בישוב קושיא זו, דלגבי קו"ס אין הכרח כלל שיקנא לה דוקא מפרט ידוע, וה"ה אם קנא לה מכל באי עולם ג"כ הוי קנוי, ולפי"ז הא משכחת לה לדינו של הרשב"א ז"ל, בשקנא לה מכל העולם כלומר שלא תסתר עם שום איש, ושנים מעידים שנסתרה עם אחד, ואינם יודעים עם מי, ובא זה ואמר שעמו נסתרה ועמו נטמאה. ובכהא"ג כ' הרשב"א דפלגינן דבורא, ואמרינן שבאמת עם אחר נטמאה, והא גם אותו האחר הוי בכלל הקנוי, דהא מכולי עלמא קנא לה. עכת"ד

ותחילה אומר שאם יצדיק חדושו של הבעל מנ"ח אז אולי תהי' אשה זו לבתר קו"ס דילה ולאחר שיגרשנה בעלה אסורה על כל העולם דהא לא ידעינן עם מי נסתרה, והוא עפימ"ש