המדרש והמעשה במדבר יח

עיקר התולדות מתיחשות יותר להמוליד מאשר להמלמד, וממילא דהדרינן דעכ"פ בזמנו של נו"א היינו קודם שחרב הבית הדרינן לכללא דאין לך מצוה עוברת שנדחית מפני ת"ת, ואפילו מ"ע דפו"ר, ודו"ק בכ"ז: **(אגב אעיר ע"מ ששאלני גדול א' לתמוה על הרי"ף שהשמיט דין מפורש בש"ס ברכות ו' כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, קול ששון וגו'. ואמרתי

)** פירות הנושרים ממאמרנו זה: הקשינו על התירו דבן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה מהא דנדב ואביהו ודמשרע"ה. תרצנוהו בטוב טעם עפי"ד הש"ס ב"ב, ס'. הסברנו ענין מחלקותם של חז"ל אי תלמוד גדול אי **(ביצחק לחוד, אלא דאעפי"כ מודים הי"א שהיתה לו בת, וזה מ"ש בת היתה לו ובכל שמה, כלומר אמת הוא שגם אלמלא היתה לו בת הי' רשאי להקדים מצות בנו, מדיוצא אליבא דיש אומרים באחד וכדאמרן, אלא דמ"מ האמת כן היא שהיתה לו בת מדאמר קרא "בכל", ואלמלא שהי' לו גם בת, לא הי' זה נקרא "בכל", הרי דלי"א מה שאנו מחליטין שהיתה לו בת אין זה אלא מפני שאלמלא כן הי' זה נקרא "בכל", וזהו מה שרמזו בלשון חכמים קצרה "בת היתה לו ובכל שמה", רצונם שהאמת כדברי ר' יהודה, אך לאו מטעמי' אנו למדין זאת, אלא "דבכל שמה", כלומר שאין זה נקרא בכל אלמלא הי' חסר דבר מה, ואלמלא זכהו ד' גם בבנות

בהמשך אל שלש דעות הללו בא ר"א המודעי וחדש דבאמת בין לר"מ ובין לר"י וי"א עדיין לא הי' מיושב מה שקדם אאע"ה מצות בנו למצות עצמו, דהא אפי' הי' לו כמה בנים ובנות עכ"פ אשתייר מצוה דשבת ודבבקר זרע את זרעך, וס"ל לר"א המודעי דאפי' שבת דידי' קדמה למ"ע דברי', אלא דמצד אחר שפיר עביד, דהנה קיי"ל שהמלמד את בן חברו תורה מעעה"כ כאלו ילדו, ואע"ג דל"ד כילדו ממש למיפטר ממ"ע דפ"ו (וכמו שהארכנו בזה למעלה שאין לך מצוה עוברת שנדחית מפני ת"ת), אך עכ"פ ס"ל לר"א המודעי דמ"ע דשבת תכסיס אחר יש לה, דכיון שלא באה בתור צואה ישרה כתובת הגוף ממש, אלא נביא הוא דקאמר לה בתור הוכחה על ישובו של עולם, משום "דלא לתהו בראה", א"כ במשיא אחרים ה"ז כאלו קיים בעצמו וכמו שהארכנו למעלה) ואין לך מישב עולם ועוסק בשבת יותר מזה שמלמד אחרים ומי לנו גדול בזה מאברהם עם "הנפש אשר עשה בחרן", זה מ"ש ר"א המודעי אצטגנינות היתה תלוי' לו, וכל מלכי מו"מ היו משכימין לפתחו, ואין לך מישב עולם יותר ממנו, ותו לא קשי' מה שהקדים מצות פ"ו דברי' למצות שבת דידי'. הנך רואה שכל דברי ברייתא זו סובבים על ציר אחד, לבאר מעשי אאע"ה בפרשת שדוכי יצחק יחידו, שכלם מתאימים עם פרטי הדינים שבמ"ע זו

אלא שעדיין פשו פרטים אחדים בענין זה ואותם השלים לבאר ר' לוי במדרש. דלכאורה יש להבין אפילו אי נימא כר' מאיר, דקודם מ"ת לכו"ע בשני זכרים הוי סגי, מ"מ הא בהי' לו בנים והמירו, ה"ז כאלו הי' לו בנים ומתו, ואיך יצא א"א י"ח בישמעאל בנו עד שדחה מצות עצמו ממצות בנו? ועוד הא אמרו ז"ל ביבמות ס"א כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה, (כלומר שאין מה שיגדור בפניו מן החטא) ושרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל תוך ביתך אולם לדעתי' דר' לוי, כל ג' שאלות הללו הקדים הכתוב ליישב במה שהקדים וד' ברך את אברהם בכל, וזה מ"ש ר' לוי אמר תלת: כלפי השאלה דהי' לו בנים והמירו אמר שעשה ישמעאל תשובה בחייו (כלומר וא"כ הויין לי' ב' זכרים עכ"פ); כלפי מ"ש "שרוי בלא חומה" אמר "ושהשליטו ביצרו (ותו לא מסתפי מיצרא דעבירה ולא צריך לחומה וגדר) ונגד מ"ש שרוי בלא ברכה אמר ושלא חסר אוצרו כלום, ובהיותו גדור מכל צד שפיר עביד שהקדים של בנו לשל עצמו:)**