המדרש והמעשה במדבר יז

כאלו אין זה דומה ממש, דמי נתלה במי, קטן בגדול, ומאותו מקרא גופי' נתבררה טעותם דבכ"מ הקדים חשה לאהרן וכאן, באלה תולדות, הקדים אהרן למשה, ש"מ דסו"ס **(ולכאורה יפלא שאם דרך ארץ היא זו, עכ"פ דרכה של תורה נראה שאינה. כי, שהלא היא אחת מן המצות של האב על בנו [שלהי פ"ק דקדושין וקיי"ל הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם. ואיך הקדים אאע"ה מצות בנו למצות עצמו? אך באמת לק"מ, דהא א"א כבר קיים פ"ו, ויצחק עדיין לא קיים, ואע"ג דאכתי מצות שבת ודבבקר זרע את זרעך (שהיא מצוה שאין לה הפסק) רמי' עלי' עדיין, מ"מ כבר כ' התוס' גטין מ"א דקלישא חובה זו דשבת זריז וממולח, בנו קודם, וניחא מ"ש במדרש "דכאן למדתך תורה ד"א" כלומר דבכהא"ג (היכי דאיהו קיים פ"ו ובנו לא קיים) שישיא אדם את בנו הגדול ישא

אולם אכתי קשה, דנהי שהי' לו לא"א שני בנים יצחק וישמעאל, מ"מ הא קיי"ל כב"ה [ביבמות ס"ב] דבן ובת דווקא בעינן ודלא כב"ש וא"כ אף א"א ע"ה עדיין לא יצא יי"ח, והדר מצוה שלו קודמת. אלא דבזה נלע"ד לומר דבר חדש, דהנה ידוע דמ"ע דפ"ו אף לבני נח ניתנה, אלא משניתנה תורה ולא נישנית בסיני, אז ניטלה מהם, אבל לולא דמסתפינא הוי אמינא דאפילו קודם מ"ת לא כמו שנצטוו עלי' ישראל היו ב"נ מצוים, דהא ב"ש וב"ה בהא פליגי, לב"ש שני זכרים, דילפי ממשה, ולב"ה בן ובת, דילפי מברייתו של עולם, היינו דלב"ש אין דנין אפשר משא"א, ולב"ה דנין, יעויי"ש

והנה הסברא החצונה בודאי כב"ש, דמאי ראי' מברייתו של עולם, שלא הי' אפשר בא"א, ולב"ה ע"כ מצד גזה"כ אתיין עלה, דכך גזרה תורה לדון אף משאי אפשר, אף שהיא כנגד השכל ולפי"ז קודם מ"ת שכל המצות שניתנו לב"נ מצות שכליות הנה, הסברא נותנת שאף שנצטוו ב"נ אמ"ע דפ"ו, מ"מ בגדר מצוה שכלית נצטוו עליה, שהיא לישובו של עולם, ולענין זה ודאי אין שום נ"מ בין בנים לבנות, דכשם שא"א לעולם כו', והשכל מחייב שקודם מ"ת היו יוצאין בשני זכרים כמו בשתי נקבות וממילא שאף א"א ע"ה אם כי קיים כה"ת כלה עד שלא ניתנה, ובודאי שקיים אותן כישראל ממש, מ"מ אין זה אלא באיתן המצות שלא נצטוה עליהן בתור ב"נ, אך במצוה שנהגה בב"נ ושהי' מקיימן כמצוה ועושה, ב"ה לא שינה כלום ממנהגם של שאר בני דורו הכשרים

והנה לדעתי כל הנך תנאי בב"ב ט"ז על שאלה זו עמדו, איך הקדים אאע"ה מצות בנו למצות עצמו, נגד הכלל דהוא לפדות ובנו לפדות כו'

ואולם ר"מ ס"ל, כמו שהסברנו למעלה, דאפילו לב"ה דבן ובת בעינן, מ"מ מודים דקודם מ"ת, שהיתה מצוה זו לב"נ אך בגדר מצוה שכלית בלבד, לא היו דנין אפשר משא"א, והיו יוצאין בשני זכרים כמו בתרי נקבות, וזה מ"ש ר"מ אומר וד' ברך את אברהם שלא היתה לו בת (כלומר ואעפי"כ יכול הי' להקדים נשואי בנו לנשואי עצמו, מדהיו לו כבר שני בנים, ובמצות ב"נ קיים בזה מ"ע דפ"ו.)

ואמנם ר' יהודה לא הודה לו לר"מ בסברא זו, לחלק באופן קיום מצוה זו בין ישראל לב"נ ואולי ר' יהודה לשיטתו דאית לי' [חולין ק'] דגיד הנשה לבני יעקב נאסר, הרי דלאו כללא הוא שנצטוו ב"נ רק במצות שכליות בלבד) ומשו"ה ר' יהודה אומר שהיתה לו בת, כלומר וא"כ כבר קיים א"א ע"ה מ"ע זו אף אליבא דב"ה, ושפיר הקדים נשואי יצחק למצוה דידי'. לעומת זה באה כדעה שלישית דעת היש אומרים, וכמו"ש למעלה דע"כ דל"ג "אחרים אומרים" אלא "יש אומרים היינו ר' נתן (דהא ר"מ איירי בה ברישא דברייתא זו), ור' נתן לשיטתו דאיהו ס"ל ביבמות ס"ב שם דלב"ה בבן או בבת סגי, וא"כ מצד קיום מ"ע דידי' הוי סגי לי' לא"א גם)**