המדרש והמעשה במדבר קכו

בפ"ה מה' רוצח, דשם אהורג בשגגה קאי, לא הזכיר דין זה כלל

ומעתה ברור הוא, דלא זו בלבד שאין מד' הרמב"ם פירכא על ד' רמ"א ביו"ד רמ"א, אלא דסייעתא נמי איכא, דאי ס"ד דס"ל לרמב"ם כמהרי"ק, דאכבוד אבי אביו אינו מוזהר כלל, בדין הי' לו להביא הלכה זו דבן בנו נעשה גוה"ד בפ"ה מה' רוצח נמי ולהשמיענו רבותא טפי, דאפי' במקום רשות גמור כגון בהורג בשוגג רשאי, וכש"כ במקום מצוה, בהורג במזיד, אלא ע"כ דכרמ"א ס"ל

הנך רואה עפי"ז שד' הג' בעל ש"א שם לא נתבררו, וביותר מה שתמה שם אמאי דמקשה ר"י לר"ע מי כתיב אם רצח והא לר"ט נמי כיון דמיירי ביצא במזיד הוי מצוה אין לדברים אלו שום מובן, "דיוצא במזיד" מאן דכר שמי', לא מודה ר"ע אלא "בהורג במזיד", והתם ודאי קראי אחריני איכא, "גוה"ד הוא ימית", ואין שום הו"א שיהי' רשות, ול"פ ריה"ג ור"ע אלא אקרא דורצח גוה"ד, דאיירי בהורג בשוגג, וע"ז שפיר אמר ריה"ג, מי כתיב אם רצח. וז"פ

והנה אחרי ברור דברים אלה, נלענ"ד למצא פשר גם לסוגית הירושלמי שהבאנו לעיל ויהי' גם סיוע הימנה לשיטת הרמב"ם, דנלענ"ד דתנא דבי ר' שילא וכן ראב"י דירושלמי שם תרוייהו כר"ע ס"ל, וכהילכתא, דהורג בשוגג רשות ביד גוה"ד, ולפי"ז אין שום הו"א שיהא הבן נעשה גוה"ד להרוג את אביו שהרג בשוגג, ולא זו בלבד אלא שגם בן בנו לאבי אביו, וכן אח לאחיו הגדול, אינו נעשה גוה"ד, בן בנו, משום דחייב אדם עכ"פ גם בכבוד אבי אביו, כמבואר במדרש וכד' רמ"א ז"ל, ואח ג"כ משום ה"ט, דהא מרבינן מאת אביך, לרבות אחיך הגדול, כדאיתא ביו"ד רמ"א ס' כ"ב. וע"כ בהורג בשוגג, דל"ה במקום מצוה, אין אף א' מהם נעשה גוה"ד, ורק במקום מצוה, כגון בהורג במזיד, דאליבא דכו"ע מצוה ביד גוה"ד, וכדאמרן, בזה הפרש יש בין בנו לאביו ואח לאחיו, ובא וראה איך הוא מדויק בלישנא דירושלמי. תנא דביר"ש כלפי שנאמר גוה"ד הוא ימית את הרוצח (בדיוק קדים ונקט להאי קרא דוקא, ללמדנו דאהורג במזיד קאי) הרי מי שהכה את בנו, אין בנו השני נעשה גוה"ד (ואעפ"י דבמזיד מצוה ביד גוה"ד, מ"מ הא כלל גדול בידנו שלכל אין הבן נעשה שליח כו') אבל אח שהכה אחיו אחיו השני (כלומר אפילו הקטן ממגו, אעפ"י שהוא מחויב בכבוד אחיו הגדול, מ"מ מדהוי במקום מצוה) נעשה לו גוה"ד. ע"כ דברי ר' שילא, וע"ז בא ראב"י ואמר דבאמת אין זה כלל מוחלט, דיש לצייר גם ההיפך בהפכו, שהבן יהי' נעשה גוה"ד ולא האח, וזה דוקא בגוונא דאיירי בי', היינו בהורג במזיד. והוא עפי"מ דקיי"ל, בעמך בעושה מעשה עמך, ובודאי דהורג בשוגג עדיין עושה מעשה עמך קרינן בי', דנהי דצריך כפרה מ"מ רשע לא מקרי, משא"כ בהורג במזיד. דהוי רשע ודאי, כבר ידועה שיטת ר"ת בתוס' יבמות כ"ב ד"ה כשעשה, דאינו מוזהר כלל על הכאתו וקללתו, ואפילו לכתחילה נמי ולהך ברייתא דלכל אין הבן נעשה שליח אוקי לי' ר"ת בשעשה תשובה דוקא, וא"כ בסתמא, וכשלא עשה חשובה, הבן נעשה גוה"ד להכות אפילו את אביו ממש, ואמנם באח לגבי אחיו, ואפילו בהורג במזיד דהוי ודאי רשע, מ"מ יצוייר שלא יעשה לו האח גוה"ד, והוא עפימ"ש הרמב"ם [בפ"א מה' רוצח] דרק מי שראוי ליורשו נעשה גוה"ד, והא לא כל אח ראוי ליורשו, אלא אחיו מאביו דוקא, ולענין כבוד ובמקום ששייך כבוד, היינו כשעשה תשובה) אינו כן, דאפילו אחיו מאמו חייב בכבודו [עיי"ש ביו"ד ס' כ"ב, והוא משו"ת הרא"ש.], ולפי"ז יצוייר ההיפך ממש, דבן לאביו יהי' נעשה גוה"ד, דהא התם ע"כ כשהוא ואחיו הנהרג אחים מאב נינהו, כמובן, ואחיו לאחיו אינו נעשה גוה"ד וכשהוא אח מאם ולא מאב

זהמ"ש ראב"י, כלפי שנאמ' גוה"ד הוא ימית (אף ראב"י דייק מקרא דמזיד דוקא, דאי בשוגג עושה מעשה עמך מקרי.) הרי מי שהכה את בנו, בנו השני נעשה גוה"ד, כלומר ומצוה נמי איכא דבמזיד ולא עשה תשובה, ס"ל לראב"י דאינו מוזהר על מכתו