המדרש והמעשה במדבר קכה

וכו'. כלפי לייא, אם הבן (לראב"י) נעשה גיה"ד להרוג את אביו, אך לא יהי' נעשה האח גוה"ד להרוג את אתיו, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וכבר כ' הגאון במראה הפנים שם, שדברי ראב"י "קשים הם", ופי' פירוש דחוק ירחוק שקשה מאד להלמו בד' הירוש' עיי"ש. ולחומר הנושא נימא בה מילתא חדתא שאולי לא רחוקה היא מן האמת בכונת ד' הירוש' המתמיהים

ונקדים מה שראיתי בס' המחודד המכונה שאגת ארי' על מס' מכות, שתמה קצת על שיטות הרמב"ם בענינים אלה, וז"ל, והנה לכא' י"ל על שיטת הרמב"ם שכ' בפ"א מה' רוצח אם הי' בן להנהרג ה"ז הורג אבי אביו, ובפ"ה מה' רוצח פ' דרשות ביד כל אדם, וא"כ אי נימא כד' רמ"א דאדם חייב אף בכבוד אבי אביו) אמאי יהרוג, וצ"ל לפי"ז דס"ל כמהרי"ק כו'. ונ"ל דרמב"ם לשיטתו אזיל, דס"ל בפ"ה מה' רוצח דרשות ביד גו"ה, והיינו כר"ע, ובפ"א מה' רוצח העתיק הברייתא דסנהדרין מ"ה, דמצוה ביד גוה"ד, לכן שפיר משני, הא בבנו והא בבן בנו, כיון דהוא מצוה לר"ע ג"כ, כו' אמנם יש לעיין בשיטת הרמב"ם, לפימ"ש דס"ל דביצא במזיד מודה לר"י דמצוה ביד גוה"ד, א"כ מאי הקשה ר"י לר"ע מי כתיב אם רצח, הא לר"ע נמי, כיון דמיירי במזיד הוי מצוה עכ"ד בעל שג"א ז"ל

והנה לא נתבררו דברי הגאון הנ"ל, ובמחכ"ת ערוב פרשיות יש כאן בדבריו, שדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' רוצח ודבריו בפ"ה ודאי שני ענינים הם ולא קרבו זא"ז כלל, דאיתא במתניתן [מכות, ט' ב'] בתחילה אחד שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט. וכ"ה ברמב"ם [פ"ה, ה"ז, שם], ושלשה כתובים יש בקרא לענין גואל הדם, או בכלי עץ יד וגו', גוה"ד הוא ימית וגו', ואם באיבה הכהו, גוה"ד הוא ימית וגו', ואם בפתע וו', ואם יצא יצא וגו' ורצח גוה"ד וגו'. ותרי קראי קמאי בודאי במזיד איירי (ובהוא לית מאן דפליג דמצוה ביד גוה"ד, דהא בפירוש נאמר ונשנה בקרא "גוה"ד הוא ימית את הרוצח", וכן אמרו, אם אין שם גוה"ד, בי"ד מעמידין לו גוה"ד **(לא מצאתי כרגע ברמב"ם שהביא להא דאם אין שם גוה"ד בי"ד מעמידין לו גואל וראה זה פלא ברש"י סנהדרין מ"ה ע"ב משום דהוי רוצח וגוה"ד ב"כ הבכ"א כו' מצוה ביד גו"ה, פירש"י שם גו"ה כלומר מיתה שגו"ה ממיתו לרוצח שוגג עכ"ל. וזה תמוה דהא הך קרא ברוצח מזיד מיירי ולא בשוגג. וז"ב:)** והכתוב השלישי בשוגג איירי. וכדכתיב שם ואם בפתע בלא איבה הדפו, והתם כבר לא נאמר בל' צוי, "גוה"ד הוא ימית", אלא כך כתיב "ורצח גוה"ד", ואהא פליגי ריה"ג ור"ע, דלריה"ג אם בשוגג נמי מצוה ביד גוה"ד, "מדלא כתיב אם ירצח" ולר"ע רשות, מדלא כתיב ירצח

והנה הש"ס הוי בעי לאוקמי להנך תרי ברייתות, חדא דבנו נעשה לו גוה"ד, וחדא דאין בנו נעשה גוה"ד, דתרוייהו אשוגג קאי, חדא כריה"ג וחדא כר"ע, ולבתר דפריך מהא דלכל אין הבן נעשה שליח דחיק ומוקי תרוייהו כריה"ג, חדא בבנו, וחדא בבן בנו היינו לס"א דל"ג "אלא"), ואמנם לפי"מ דקיי"ל כר"ע, דבשוגג ליכא מצוה כלל בגוה"ד, א"כ הלא מסתבר יותר למוקים להנך ברייתות תרוייהו אהורג במזיד, ואליבא דכו"ע, היינו דבנו ממש אפי' במקום מצוה, היינו בהורג במזיד, א"נ גוה"ד, וכדקיי"ל דלכל אין הבן נעשה שליח להכות את ואביו, ובבן בנו עכ"פ במקום מצוה נעשה גוה"ד

ועפי"ז שיטת הרמב"ם ברורה מאד, שבכל ד' פרקים הראשונים מה' רוצח, הכל מרוצח במזיד איירי, כמבואר שם, ותיכף בפ"א מייתי לה להלכה זו, דבנו אין נעשה גוה"ד להכות את אביו, ובן בנו נעשה גוה"ד. (דלפי"מ דקיי"ל כר"ע, ודאי מסתבר לאוקמי להנך ברייתות דוקא אמזיד, וכדאמרן) ומשו"ה