המדרש והמעשה במדבר קכד

פרשת מסעי (בדין גואל הדם ברוצח) או בכלי עץ יד וגו' גואל הדם הוא ימית את הרוצח וגו' או באיבה הכהו וגו'. גואל הדם ימית את הרוצח. ואם בפתע וגו' ואם יצא יצא וגו' ומצא אותו גואל הדם ורצח גואל הדם וגו'

איתא בגמרא [מכות י"ב, א'] תני חדא אב שהרג את בנו, בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם, לימא הא ריה"ג (דס"ל מצוה ביד גוה"ד), הא ר"ע (דס"ל רשות ביד גו"ה) ותסברא, והא אמר רבר"ה וכן תדבר"י, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו כו', ל"ק הא בבנו והא בבן בנו. ע"כ. הרי דמסקנת הש"ס דבנו ממש אפילו במקום מצוה אינו נעשה גוה"ד לאביו אליבא דכו"ע, ובבן בנו דרשאי, אי בעינא ג"כ מקום מצוה, או אפילו ברשות נמי, זה תלוי בחילופי הגרסאות כאן, דלרש"י, דגריס כאן "אלא ל"ק", היינו דנאיד הש"ס ממה דמוקי לה מתחילה להך ברייתא דנעשה גוה"ד כריה"ג, משום דהשתא, דמסקינן דמיירי בבן בנו אפילו כר' עקיבא דס"ל דרשות ביד גו"ה נמי אתיא, ואע"ג דליכא מצוה, וכמ"ש רש"י כאן "דבן בנו אינו מוזהר על כבודו", אך לס"א דלא גרסי הכא א"כ לא הדר בי' הש"ס כלל ממה דמוקים לברייתא דנעשה גוה"ד כריה"ג דס"ל מצוה ביד גו"ה ואפילו לבתר דמוקי לה בבן בנו. נמצא לפי"ז, דאפי' בן בנו אינו נעשה שליח אלא במקום מצוה דוקא (דהא ריה"ג ס"ל מצוה ביד גו"ה), ולא במקום רשות

ויסוד מחלקת זו שבחילופי גרסאות אלו תלוי בפלוגתא דרבוותי' אחריתא, היינו במ"ש מהרי"ק בתשובה דא"א חייב בכבוד אבי אביו כלל, ורמ"א ז"ל [יו"ד, סוס"י רמ"א) פליג, וס"ל דאפי' בכבוד אבי אביו חייב, אלא דאינו מוזהר עליו כל כך כמו על אביו יעויי"ש נמצא דלמהרי"ק (וגם סתימת ד' רש"י כאן כותי' משמע) בן בנו נעשה גוה"ד, אפי' אי הוי רשות, ומשו"ה גרים רש"י כאן "אלא ל"ק", היינו דהשתא דאוקי ברייתא בבן בנו, אפילו כר"ע נמי אתיא, אך לרמ"א ז"'ל ע"כ דלא גרסינן אלא, וכס"א, משום דאפי' בבן בנו לא מתוקם אלא אליבא דריה"ג, משא"כ לר"ע דהוי רשות, אפילו בן בנו אינו נעשה גוה"ד

וכל זה פשוט. אבל סוגית הירושלמי כאן תמוהה מאד, וז"ל הירוש' [פ"ב, ה"ה.] תני ר' שילא ב"ב, כלפי שנאמ' גוה"ד הוא ימית את הרוצח, הרי מי שהכה את בנו, אין בנו השני נעשה גוה"ד כו', אבל אח שהכה את אחיו, אחיו השני נעשה גוה"ד. תני ראב"י כלפי שנאמ' גוה"ד הוא ימית כו' הרי מי שהכה את בנו, בנו השני נעשה גוה"ד כו', אבל אח שהכה את אחיו, אין אחיו השני נעשה גוה"ד. ע"כ. והדברים מרפסין איגרי, דבשלמא להך ברייתא קמייתא דתלמודא דידן דנקט בלישני' "אב שהרג את בנו, בנו נעשה לו גוה"ד" שפיר איכא לאוקמי בבן בנו, היינו דהך בנו בתרא, אבנו של ההרוג קאי, אך לישנא דברייתא דראב"י בירושלמי א"א לפרש כן, דהא בנו "השני" קאמר, מכלל דאיכא ראשון, וע"כ דאבנו השני' של ההורג מיירי, שנעשה גוה"ד בשביל אותו הראשון שנהרג. ולפי"ז יהי' מוכח מדראב"י תרתי, חדא דכריוה"ג ס"ל, (דמצוה בגוה"ד), ועוד דפליג אתנא דבר"י, וס"ל דבמקום מצוה אפי' בנו ממש נעשה גוה"ד להרוג את אביו, וממסקנת תלמודא דילן משמע דאין חולק אתנא דבר"י

דא חדא, ועוד החמורה מזו, מה דמסיק ראב"י בהיפך ממש מתנא דר' שילא "ואח שהכה את אחיו, אין אחיו השני נעשה גוה"ד"