המדרש והמעשה במדבר קכב

לי, דילמא מה דאיתמר איתמר, ומה דלא איתמר לא איתמר, מדהיקש אין כאן

אבל לאחר העיון בסדר פסקי הרמב"ם בפרק י"ב נראה כי צדקו יחדיו, וגם אין סתירה משם לכ"מ שהעלינו למעלה. דהנה בכל פרק י"א בארוסה מיירי ובפ' י"ב כך לשונו שם [ה' י"ז] נערה מאורסה שנדרה ישמע אבי' והפר. ולאחר ימים שמע הארוס והפר ביום שמעו כו' וה"ה אם שמע ארוס והפר וכו'. ובה' י"ח: שמע האב או הבעל ושחק כדי לצערה כו'. ותיכף להלכות אלו כתב בה' י"ט, נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אבי' או בעלה, אעפ"י ששמע בו ביום והפר לה ה"ז חייבת כו'. מבואר הדבר שבכל אלו ההלכות חוזר הרמב"ם לענין ראשון לסיים כל מילי דארוסה, שהתחיל בהם בפרק י"א, ולפי"ז הכל ניחא, דנהי שלדעת הרמב"ם מפיר האב בכר נדרים, אבל ודאי דאין זה אלא בפנוי', משא"כ בארוסה, אין כחו יפה אלא במה שיש כח לשותפו הארוס, וכ"כ להדיא הטור בסי' רל"ד בשם ר' יחיאל, וכ"ה בלח"מ שם, ולפי"ז מ"ש בה' י"ט נדרה ועברה וכו' היינו ג"כ בארוסה, דאיירי בה מקמי הכי, שהיא זקוקה להפרת שניהם, וששניהם אינם מפירים אלא בנדרי ע"נ וכדאמרן, ובהא ודאי אפילו אי לרמב"ם מיעקר עקר ס"ל מ"מ אם עברה על כל הנדר מקמי שיפר לה אפי' א' מהם, תו אין כאן ע"נ, ואין כאן מקום להפרת השני (וכמו שהארכנו בזה למעלה, אפי' למ"ד מיעקר עקר) וא"כ שפיר מסיק בזה הרמב"ם דחייבת, אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן. דמדאין כאן עוד ע"נ, אין כאן הפרה כלל, ודו"ק בכ"ז

והנה תשובת הרמב"ם ז"ל לחכמי לוניל (הובאה במגד"ע שם) היא חשובה נצחת, דפשוטי' דקרא וסתימת סוגיות הש"ס ודאי כותי' דייקא דל"מ להדיא שחילקו באב בין נדר לנדר כמו דמצינו בכ"מ גבי בעל, ודע"כ הא דספרי דמקיש אב לבעל דברי יחיד נינהו, מדלא נזכרו בגמרות ובתוספתא. ואולם הכ"מ ז"ל השיגו בין המצרים בטענות חזקות, חדא דאע"ג דסתם ספרי ר' שמעון, מ"מ כיון דלא אשכחן מאן דפליג עלי' משמע דד"ה היא, והא בכמה מקומות פוסק הרמב"ם גופי' כברייתא דספרי, כ"ז דלא מצינו בהדיא בש"ם מי שחולק, ועוד טען הכ"מ כי שלא בהשגחה כתב הרמב"ם שלא הוזכר דבר זה בשני התלמודים, והא בירוש' פ' בתרא דנדרים אמרו בהדיא, כשם שהבעל אינו מפיר אלא בע"נ וביל"ב, כך האב, וכן דייק הכ"מ גם מש"ס דילן [נדרים ע"ט, ב'] עיי"ש בכ"מ בארוכה

אבל לפי דברינו דלעיל יש לענ"ד לזכות את הזכאי, הוא הרמב"ם ז"ל, מכל הטענות שטענו עליו, דאמנם כן אין לדחות ד' הספרי ולתלותה בדעת יחיד כ"ז דלא מצינו בש"ס דתליא בפלוגתא, איברא דנ"ד באמת במחלקת תליא, דהנה איתא לעיל [ס"ו, ב'] נערה המאורסה אבי' ובעלה וכו' מנלן, א' רבה ואם הי' תהי' לאיש כו', מכאן לנערה המאורסה, וכו'. ולהלן [ס"ח, א'] דבי ר' ישמעאל תנא בין איש לאשתו בין אב לבתו, מכאן לנערה המאורסה שאבי' ובעלה מפירין נדרי', ולתדבר"י אם הי' תהי' לאיש מאי עביד לה, מוקי לאידך דרבה כו'. והנה לרבה דיליף נערה המאורסה מקרא דאם הי' תהי', ע"כ דקרא דאלה החקים בין איש לאשתו בנשואה מיירי, ומאחר דהפרת הבעל מקרא דאם בית אישה נדרה שמעינן לה, והפרת האב מקרא דאם הניא אבי', א"כ ע"כ דלא אתי קרא דבין איש לאשתו ובין אב לבתו, אלא לאקושי אב לבעל, דמה בעל אינו מפיר אלא בע"נ וביל"ב, כך אב נמי וכו'. וי"ל דזוהי דעת הספרי דמקיש אב לבעל. וכ"ז לרבה ואליבא דרבנן דתבר"י, משא"כ לתדבר"י דמוקי לקרא דבין איש לאשתו להא דארוסה, דמפיר הבעל בשותפות עם האב, א"כ אין כאן היקש כלל, דהא לגופי' אצטריך, ונהי דודאי דהך הפרה דאב דמשתעי קרא הכא אינו ג"כ אלא בע"נ וביל"ב, אבל הא לאו משום היקש אתי עלה, אלא דגוף הענין מחייב כך דמדאיירי קרא בארוסה ומדאין האב מפיר אלא בשותפות עם הארוס, ולא יפה כחו מכח