המדרש והמעשה במדבר קכא

וחברתה אסורה, התם שאני דבעיקרא קאמתפיס וכדדחי מר זוטרא התם)

ואמנם איך שתהי' דעת הרמב"ם בזה, עכ"פ זה ברור דהא דבעל מיגז גייז אין זה פשוט כל כך, ובסוגין דנזיר שם מוכח דבפלוגתא דר"א הקפר ורבנן תליא אי נזיר כקרא חוטא, וא"כ תו לא מצי הרא"ש להקשות אדרב הונא בסגנון דמתניתן, היינו בנודרת ממין פירות, ושתאכל מאותו המין בפנינו דדילמא רב הונא מיעקר עקר ס"ל, וכדדחי מר זוטרא, וא"כ גם האכילה לאלתר לא תועיל, בשניסת דהא עכ"פ חזי נדר ענוי נפש זה להפרה אלהבא, וממילא אף למפרע יעקר, ברם השתא כשהקשה הרא"ש. לאו מאכילת קצת מאותו המין, אלא שתדור מן הככר ותאכלנו כלו בפנינו, שפיר הקשה, דבכהא"ג אף למ"ד מיעקר עקר, אין לחוש להפרת הבעל, דהא עכ"פ איננו מפיר אלא בנדרי ענוי נפש, ומשאכלה כלה, דבשעתא דאתחזי להפרה תו אין כאן ענוי נפש ואלא משום הצלת עונש ביד"ש לחוד) א"כ נהי דהיתר חכם יש כאן (אי לאו משום דצריך לפרט הנדר) עכ"פ הפרת בעל תו ליכא, אפילו לאמימר, ואפי' אי נימא דמיעקר עקר

הנה כי כן סרה קושית שער המלך ונצטמדו דברי הרא"ש ז"ל, ובודאי דלמ"ד מיגז גייז אז אפילו בנדרה מאותו המין ועברה על מקצתו ג"כ לוקה, אלא דלהקשות אדרב הונא מזה לא הוי מצי הרא"ש, דדילמא מיעקר עקר ס"ל

וכבר אמרנו דלענ"ד דכל עצם הברת האבעי' בנזיר שם, אי בעל מיגז גייז היא משום דהא חזינן דלאו בכל נדרים הבעל זוכה בהפרתן, אלא בנדרי ע"נ וביל"ב לחוד, ומה שעברה מן הנדר כבר אין בו לא משום ע"נ, ולא משום ביל"ב, א"כ סברא היא שאפילו בשייר כזית לא תועיל הפרתו אלא לענין מה שנשתייר (דזה הו"ל ע"נ) היינו דמיגז גייז ולא אלמפרע, ומ"ד מיעקר עקר ס"ל דמדאתחזי הך נדר להפרה, עכ"פ לענין להבא, א"כ תו אין לחלק לענין זה בין חכם לבעל, מדגם לישנא דהפרה עקירה מתחילתו משמע, וכמו שהבאנו לעיל ל' הרמב"ם בזה, והסברנום לפי דרכנו

ואם כדברינו כן הוא, אז לא רחוק לאמר דמכאן הוציא הרמב"ם ז"ל מה שחידש, מה שאמרה תורה שאינו מפיר אלא נדרי ע"נ, רק בבעל אמרה ולא באב, וכבר הקשו עליו חכמי לוניל וכל הראשונים, דהא בספרי וירושלמי מוכח דמקיש אב לבעל, ואפשר דחילו דרמב"ם היא מסוגיא זו דנזיר, מדאבעי' לי' אי מיגז גייז רק בבעל, ולא אשתמיט בכל הסוגיא למינקט אב נמי, ומדיסוד אבעי' זו מיוסד כפי מה שהעלתי למעלה ע"מ שאין הבעל מפיר אלא בע"נ וביל"ב לחוד, וכמו שהסברנו, מזה הוכיח הרמב"ם דרק להפרה דבעל בעינן ענוי נפש, אך האב כל נדרים הוא מפיר. ומשו"ה לא מבעי' לי' באב אי מיגז גייז כמו דמבעי' לי' בבעל

והנה הבאנו לעיל לשונו של הרמב"ם פי"ב הי"ט נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אבי' או בעלה ה"ז חייבת על דבר שעברה בו, אם מלקות כו' ולכאורה מכאן סתירה לכ"מ שהעלינו, דנהי שכבר הוכחנו לישב הלכה זו, אפילו אי נימא אליבא דרמב"ם דמיעקר עקר (דאיירי בעברה על כל הנדר ותו אין כאן ענוי נפש), ודלא, כמו שהקשה בעל מ"ל, מ"מ זה ניחא לגבי בעל אך אב מאי עבידתי' כאן, הא לרמב"ם לשיטתי' הפרה דאב לא בעי ענוי נפש דוקא, וממילא דבאב בודאי מיעקר עקר ס"ל, דהא לדידי הא בהא תליא, ואיך כייל הרמב"ם כאן בהי"ט גם הפרה דאב, שאם עברה קודם שיפר לה "אבי' או בעלה" ה"ז חייבת, בשלמא בבעל ניחא, אבל באב למה, הא מיעקר עקר ד

שוב ראיתי דבאמת אין מכאן שום סתירה לדברינו, דאטו בלא"ה מי ניחא, והא אפילו אי נימא שלא כדברינו, היינו דהך דמיגז גייז לא תלי כלל בזה שאין הבעל מפיר אלא בע"נ, מ"מ הא קמן דלרמב"ם לא ס"ל דהוקש הפרה דאב להפרה דבעל (מדס"ל דאב כל נדרים מפיר, ודלא כספרי) ובש"ס לא מצינו דמיגז גייז אלא בבעל, א"כ באב מנא