המדרש והמעשה במדבר קיח

ובודאי דאף הרשב"א לא קאמר לה אלא משום דקאי אליבא דר' הונא, ואליבא דהילכתא, דבכל נדרים בחרטה לחוד סגי וכר"ת, ומשו"ה בנדר התלוי בד"א נחתינן דרגא, ומתירין אף בחרטה דהשתא. ובזה יש להמתיק מה דמקשה הש"ס אליבא דר"ה וניחוש דילמא אזלה וכו' ומפרק דצריך לפרט הנדר, ולכ"ק דקארי לה מאי קארי, ואטו לא ידע הש"ס דפלוגתא דר"נ ור"פ היא, וכדאיכא למ"ד דצריך לפרט, אבל לפי"ד ניחא, דעפ"י הסברא החצונה ודאי י"ל דהך פלוגתא אי צריך לפרט תלוי בהא אי פותחין בחרטה לחוד, או בעינן פתח להתיר, דאי בעינן פתח דוקא, מסתברא דצריך לפרט, דבלאו פירוט הנדר, מנא ידע החכם למצא לו פתח כראוי, (וכן מצאתי גם להחת"ס ז"ל בחדושיו) משא"כ אי בחרטה לחוד סגי, אפשר דגם פירוט הנדר לא בעי, ומשו"ה באמת ר' נחמן ס"ל דא"צ לפרט הנדר, דאיהו לשיטתי' דפותחין בחרטה, כך עלתה ע"ד המקשה, ועפי"ז שפיר הקשה אליבא דר' הונא (דס"ל ג"כ פותחין בחרטה וכדאמרן) וניחוש דילמא אזלה לגבי חכם, דס"ד דמקשה דכשם דסבר ר' הונא כר' נחמן בהא דפותחין בחרטה, כך סבר נמי בהא דא"צ לפרט. דחדא שיטתא היא וכדאמרן, וע"ז חידש לו התרצן שעכ"פ אין הכרח בזה, דנהי דלמאן דבעי פתח בנדרים ודאי סבר דצריך לפרט, מ"מ אכתי י"ל דאף מאן דסבר דסגי בחרטה לחוד עכ"פ לא פליג עלי' בזה דצריך לפרט. והיינו מאי דקאמר "קא סבר צריך לפרט הנדר", כלומר אפי' ר' הונא, דס"ל דל"ב פתת דוקא, מ"מ בהא אפשר דכר"פ ס"ל, דפירוט נדר בעינן. וק"ל

ומדי איירינן בהך סוגיא דנודרת ואליבא דר' הונא, נימא בה תרי תלת מילי חדתין

הנה התוס' שם ד"ה ל"ש הקשו, וא"ת ידירוה מככר זה (כלומר אפי' בניסת) ותאכל אותו לאלתר בפנינו, וכן קשה נמי להלן, אהא דאמר וניחוש דילמא אזלה גבי חכם, עכ"ל התוס' שם. והר"ן בחדושיו כתב וז"ל. וא"ת ונביא לאלתר ממין שאסרה ותאכל בפנינו, בשלמא גבי חכם לא אפשר למיעבד הכי, דהא קיי"ל כאמימר, דאכלה כלו נשאלין עלי', אלא גבי בעל לל"מ הכי. דהא בעל מיגז גייז, עכ"ל הר"ן. ועכצ"ל דהתוס' שהקשו נמי מחכם, ודלא כר"ן, ס"ל כהראב"ד בם תמים דעים, דאף אמימר לא אמר אלא במזיד ואחרו בי', דנ"מ לענין מלקות, משא"כ בזה"ז אף לאמימר אין נשאלין, לבתר דאכלה כלו

ואמנם הרא"ש ז"ל בפ"ג דשבועות כתב להדיא אליבא דאמימר, דאפילו בלא אתרו בי' נשאלין עליו, משום דעכ"פ עונש ביד"ש מיהו איכא (ודלא כראב"ד), ואעפי"כ גם הרא"ש בגטין שם הקשה כקושית התוס'. ידירוה מככר זה, ותאכל אותו בפנינו, ועכ"פ צ"ל שדברי הרא"ש ודלא ס"ל כראב"ד) סובבים אך ורק אליבא דר' הונא. ובבעל, דאלו לענין חכם, הא אליבא דרא"ש לק"מ, וכנ"ל

וראיתי לבעל שער המלך פ"ו מה' שבועות ה' י"ח שדקדק דקדוק עצום על הרא"ש, דאי רק אדרב הונא לחוד ואהפרת הבעל תסוב קושיתם, א"כ למה להו למינקט שידירוה מככר זה דוקא, תקשי להו בפשיטות בנודרת ממין פירות דאיירי בה מתניתן. ותאכל רק קצת מאותו המין בפנינו, דהא אפילו באופן זה תו ליכא למיחש לשמא יפר לה בעלה, דבשלמא להתוס' דמקשו נמי אשאלת חכם, ומשום דס"ל דבזה"ז אף לאמימר כשאכלה כלה אין נשאלין עליו, שפיר הקשו דוקא מככר זה ואכלה כלו, דאז עכ"פ לרבא, (או לאמימר ובזה"ז) תו אין נשאלין עליו. משא"כ בנודרת סתם ממין פירות, ואכלה קצת מהם בפנינו, דהוי דומיא דשייר כזית, דבזה לכו"ע יש תקנה בשאלה לחכם, משא"כ לרא"ש דאיהו ע"כ רק לענין הפרת הבעל איירי בקושיתו, וכדאמרן, והא בעל מיגז גייז, וא"כ אף בדשייר כזית, מ"מ לענין מה שאכלה אין היתר בהפרה, וכמפורש בש"ס ורמב"ם שם, א"כ למה לי' להרא"ש להקשות ע"י ציור חדש שידירוה מן הככר ותאכלנו כלו, יקשה בפשיטות, ניהוב לה מאותו המין פירות שנדרה, דאיירי