המדרש והמעשה במדבר קב

בהו חזקה, או אפילו במטלטלין, ומקמי דזכה בהם אחר, דאז אין הבי"ד מכלין אותן (כמו שלל עיה"נ) ולא מפקירין לאחרים, משום דיכין רשע אך בנכסי מטלטלין אם החזיק בהם אחר, לעולם דאין מוציאין אותן מידו

ומעתה יתפרש היטב ספקו של משה שנסתפק דוקא בחלק בכורה של בנות צלפחד, דהא שמעון השקמוני מתלמידי ר"ע הי', שהי' אומר מקושש זה צלפחד, ואיהו לשיטתי' שהי' יודע משה שמיתתו במיתה, אלא שלא הי' יודע באיזו מיתה, וכבר הבאנו לעיל בשם התוס', דעיקר הספק הי' לפי שדן אותו כמומר לכה"ת וכעוע"ז, וא"כ שפיר אמר שמעון השקמוני לשיטתי', דספקו של משרע"ה דוקא בחלק בכורה הי', היינו דממנ"פ נסתפק, אם בקרקע, מסופק הי' דילמא אין א"י מוחזקת לנו מאבותינו, ואם ביתדות אוהלים, הא כבר החזיקו בהם היורשים, ולפי סברת משרע"ה לדון את המקושש כמומר לכה"ת וכעוע"ז וכמו שכ' התוס' הא כבר החזיקו שאר היורשים במטלטלין אלו, ולא גרע מכל ממון של מומר שקדם אחר ונטלם, דלשיטת המרדכי בשם ר"ב אין מוציאין אותו מידו, נמצא לפי"ז דהנך שני ספקות הללו של משרע"ה, אי בנות צלפחד נוטלות חלק בכורה, ובאיזו מיתה ידון המקושש, הא בהא תליין, ובאמת חד ספיקא וחד טעמא נינהו. (דאי הוי כמומר לכה"ת א"כ ממילא לא יוכלו בנותיו להוציא יתדות אהלים שלו מן היורשים שהחזיקו בהם.)

ואמנם כן דלפי"ז, לענין מטלטלין לא על חלק בכורה לחוד יחול הספק, אלא גם על חלק הפשוט של צלפחד, אם החזיקו בו היורשין האחרים, ועפי"ד המרדכי דלעיל, אלא דמדבחלק הפשוט עכ"פ לא תפקע ירושתם בקרקעות, שאין להם חזקה לאחרים, משא"כ בחלק הבכורה דממנ"פ יחול הספק, אי בקרקע משום דאולי אין א"י מוחזקת ואי ביתדות אהלים, שמשום דהוי ממון מומר שהחזיקו בו אחרים, ע"כ שפיר אמר שמעון השקמוני דיודע הי' משה שבנות צלפחד יורשות הן, היינו עכ"פ בקרקעות) אלא שלא הי' יודע, אי נוטלות חלק בכורה דשם יחול הספק ממנ"פ, בין על הקרקעות ובין על המטלטלין

וכל אותו הספק הי' לפי דברינו אך לפי סברתו של משרע"ה, שנסתפק דאולי יש לדונו כמומר לכה"ת, ואפשר שגם אחרי תשובתו של הקב"ה עדיין לא יצא ספק זה מלבו של משרע"ה, וכקושית הגאון רע"א ז"ל שהבאנו למעלה. ובודאי דאלמלי הי' יודע משה את האמת, דצלפחד לש"ש נתכוין, לא הי' עולה על דעתו עכ"פ לדונו כמומר לכה"ת ולהפקיע ממונו, ובנות צלפחד, שחז"ל העידו עליהן שחכמניות ודרשניות היו, אפשר שידעו דבסבך ספק זה הי' אחוז משרע"ה מימות גמר דינו של המקושש, ולפי שבחיק ספק זה הוטל גורל החלק בכורה שלהן, ע"כ מחכמה עשו לבא לפני משה, לא כשהוא יחידי, אלא "כשהיו יושבין בביהמ"ד הוא ואלעזר והנשיאים וכל העדה" (וכדברי אבא חנן בב"ב קי"ט שם) לאמר אולי יבא מי מן העדה שהי' מכיר בו בצלפחד אביהן שלא היה ראוי לאותו מעשה אלא שלש"ש נתכוין, ונהי שבודאי לא הועילה כונה זו להצילו מדינה של סנהדרין (וכמו שהסביר המרש"א בח' אגדות שם אך עכ"פ תו לא יהי' כמומר לכה"ת בעיניו, ולא יתיר ממונן, אפילו כשתפסום היורשים

גם בראשית טענתן פיהן פתחו בחכמה: אבינו מת במדבר, שכבר הוכחנו בספרנו [לעיל, ח"ב פ' משפטים, ב'] כי בהיותם "במדבר", שלא הוצרכו להם שם עצים, לא לבנין (בשכנם תחת ענני כבוד), ולא להסקה (כי המן שאכלו שם לא ירד לתבשיל מעולם ולא לפארור מעולם, כעדות חז"ל במכילתא), ע"כ שלא הי' שום צורך בעצים, וא"כ עכ"פ א"א לומר שעשה לתיאבון, **(ומלאכה שאצל"ג הא קיי"ל כרמב"ם דחייב עלה, ועוד דאפילו לר"ש, מ"מ אין לדון בזה משום אצל"ג, ואכמ"ל:)** ובאשר להכעיס נמי א"א