המדרש והמעשה במדבר י

פרשת במדבר (ב) (לענין אי תלמוד גדול או מעשה גדול, ובענין חיוב ברה"ת וחיוב שבת של נשים) אלה תולדות אהרן ומשה וגו', ואלה שמות בני אהרן וגו'. וימותו נדב ואביהו וגו' ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר וגו'

הנה בכל מקום שבתורה קדם משה לאהרן, וכאן הקדים אהרן למשה, זה יתפרש לענ"ד בפשיטות עפימ"ש רש"י ז"ל [והוא מש"ס סנהדרין י"ט, ב'.] שאעפ"י שלא הזכיר כאן אלא תולדותיו של אהרן, מ"מ קרי להו ג"כ תולדות משה, ללמדך שכל המלמד את בן חברו תורה מעעה"כ כאילו ילדו, עכ"ד, והנה ידוע דכ"מ שאמרו חכמים "כאלו", איננו דומה ממש, דמי נתלה במי, קטן בגדול, (וכיוצב"ז בפ"ג דב"מ "כשבויים, ולא שבויים ממש", וכהנה רבות). נמצא לפי"ז דאעפ"י שהתיחשו תולדותיו של אהרן גם למשה, מ"מ לא הרי יחושם לאהרן, שהי' מולידם ממש, כיחושם למשה שלא עשה אלא שלמדם, ומובן איפא מה שבמקום הזה הקדים הכתוב את אהרן והעמיד את משה אחריו

ועדיין אין אנו יודעין סמיכות ענין זה למקרא שבא אחריו אבל בא ואראך שהענינים קרובים מאד ושייכים זב"ז

הנה חז"ל אמרו [ע' פסיקתא הובא בילקוט שמיני מ"מ מתו נדב ואביהו לפי שלא נשאו להם נשים שנאמר וימותו נו"א ובנים לא היו להם, ומעודי הייתי תמה הלא מצינו בבן עזאי דלא נסיב ואמר נפשי חשקה בתורה [יבמות, ס"ג] ואיפסק להלכה בשו"ע אה"ע ס"א, ומי גריעי נו"א (שאמרו עליהם חז"ל שהי' שקולים כמשה ואהרן מבן עזאי, ואטו נפשם לא חשקה בתורה ומה חטאו שלא נשאו נשים, וגדולה מזו יש לנו להקשות, והלא מי גדול ממשרע"ה בעצמו, וכשפירש מן האשה (אם שכבר קיים פו"ר, כמבואר ביבמות ס"א) איכפל תנא להשמיענו שעשה זאת מדעתו, אלא שאח"כ הסכים הקב"ה על ידו, ומאי כולי האי, תיפוק לי' דהא משה ודאי "חשקה נפשו בתורה", וא"כ הלא ההיתר שלו מבואר מעצמו

ונלענ"ד דבאמת על גוף מילתא דא דבן עזאי יש להקשות לכאורה הלא כלל גדול הוא בידינו שאין לך מצוה עוברת שנדחית מפני תלמוד תורה, [ע' מג"א או"ח סי' תרפ"ז] ומאי מהני מה שנפשו חשקה בתורה

? ואמנם מצינו דשאני מצוה זו דפו"ר, שאין בי"ד כופין עליו, וכמו"ש הראשונים בטעמו של דבר עפימ"ש ז"ל [ב"ב ס'.] משחרב ביהמ"ק בדין הי' שנגזור ע"ע שלא לישא ושלא להוליד בנים אלא כו' שאין הצבור יכול לעמוד בה, וממילא דמסתייע מיהות שלא לכוף עלי' ופ' ב"י בשם המרדכי וי"ל דהיינו גם טעמו של בן עזאי, דמסתייע מיהות שתדחה מ"ע זו למי שנפשו חשקה בתורה

ומעתה לק"מ מהא דנו"א ודמשרע"ה, דמידי הוא טעמא אלא משום חרבן ביהמ"ק ואבלות ירושלים, משא"כ בימיו של נו"א, ימי בנינו של המשכן, שעליהם אז"ל שלא היתה שמחה להקב"ה כבימים ההם, בודאי שאז הדרינן לכללא דאין לך מצוה עוברת שנדחית מפני ת"ת, וע"כ משעברו ולא נשאו להם נשים, נענשו, וגם משרע"ה בעצמו כשפירש מן האשה לעזו עלי' אהרן ומרים, עד שבא הקב"ה והסכים על ידו

רמז לענין זה יש למצא לפי דעתי בסמיכות המקראות שבפרשת היום, כי הנה עונש שמענו בפרשה זו על נו"א, דמשו"ה מתו לפי "שבנים לא היו להם", היינו מה שלא נשאו נשים ואמנם התנצלות גדולה היתה להם לנו"א, דאטו מי גריעי מבן עזאי שנפשו חשקה בתורה, וכדי לרמז לנו דאין זה תירוץ מספיק ודבאמת גדולה פו"ר יותר מת"ת (דאין לך מצוה עוברת וכו') הקדימה תורה ואמרה אלה תולדות אהרן ומשה וגו', כאן קדם אהרן למשה, ללמדך דאעפ"י שכל המלמד את ב"ח תורה מעעה"כ כאלו ילדו,