זוהר הרקיע, שרשים יג

השרש הי"ג שהמצות לא יתרבה מספרם במספר הימים שנתחייב בהם המצוה ההיא ולזה נמנה מוסף ראש חודש אחת ומוסף שבת ומוסף כל מועד מחמשה מועדות אחת וכן מצות חגיגה אחת ומצות ראיה ושמחה כל אחת נמנה אחת שאלו היו הדברים שמתרבים המצות ברבוי הימים והיו ראוי למנות מצות תמידין כל יום מצוה בפני עצמה והטבת הנרות בכל יום מצוה בפני עצמה ומצות לולב שבעה היה עולה המנין הרבה וזאת ראיה שאין רבוי הימים מרבה מנין המצות. והטעה הרז"ל כל מי שמנה כל המוספים מצוה אחת והיה ראוי לפי דרכם למנות שביתת כל המועדות מצוה אחת ומנו כל מועד בפני עצמו וכתב הוא ז"ל שאין דרכם סלולה. והדרך הישרה היא דרכו ז"ל ולא ראיתי שהרמב"ן ז"ל דבר כלל בזה השרש אבל ראיתי שהוא מונה שני תמידין וקטרת בקר וערב וקרית שמע שחרית וערבית שתים לפי שהן מצות שאין מעכבות זו את זו וזמנה של זו אינה זמנה של זו: