זוהר הרקיע, מצוות עשה פג

ובפרעות תפרע. המוציא שם רע. ואיש זב ומצורע. בהזות נטהרים:

המוציא שם רע חייב לקיים את אשתו, ולפי שהוא הי' רוצה להוציאה בלא כלום אמר המשורר ז"ל לשון נקמה לעשות לו כאשר רצה לעשות גמולו ישוב בראשו ע"כ לא יוכל לשלחה ויכפול לה מוהר הבתולות שהם חמשים ויתן לה מאה ובפרעות לשון נקמה מהתרגום ודומהו בפרוע פרעות בשופטים ובגמרא מכות אמרו שזה הלאו של מוציא ש"ר ניתק לעשה, וכן האונס אשה יש בו עשה במנין והוא ולו תהיה לאשה וכן אמרו בגמ' מכות שהלאו שבאונס ניתק לעשה וכן היא מצות עשה באה במנין לדון במפתה כדין האמור בו בתורה והמשורר ז"ל קצר באלו:

ואיש זב ומצורע בהזות נטהרים כבר כתבתי למעלה המחלוקת שיש במנין הטמאות. וטהרת הזב אין בה ענין מיוחד להמנה שהטבילה היא בכלל טבילת שאר הטמאין וכבר כתבתי שהוא א' מארבעה מחוסרי כפרה שכל אחד מהם הוא נמנה מצוה. ומה שאמר בהזות נטהרים הוא הזאת דמים ובמצורע יש מצות מיוחדות נכנסות במנין המצות האחת לגלח את כל שערו וכבר כתבתי למעלה למה הוא זה הענין מיוחד מהבאת קרבן ובנזיר הוא אחד עם הקרבן. והשנית להיות טהרתו בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושני צפרים ומים חיים. עוד יש בו מצוה מיוחדת בעת טומאתו שיהיה ראשו פרוע ובגדיו פרומים ועוטה על שפם והביא הרז"ל ראיה על זה להיות מצוה מאמרם בספרא לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אף על פי שהוא מנוגע ומה אני מקיים ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול תלמוד לומר אשר בו הנגע אפי' כהן גדול. ויורה זה שהיא מצות עשה שאם לא היתה מצות עשה במנוגע לא היה דוחה לאו דכהן גדול דראשו לא יפרע. ולא היה צריך לכל זה שאין ספק שיש מצות עשה נכנסת במנין בענין מצורע והוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו וכן אמרו בפסחים בפ' אלו דברים (ס"ז) אמר רב חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור דאמר קרא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הכתוב נתק לעשה ואפשר שהיא מצות עשה מיוחדת נכנסת במנין אבל לא ראיתי לאחד מהמונים המצות שהכניסה במנין מיוחד ובפרק ר' אליעזר דמילה אמר רבא דבקוצץ בהרתו יש עשה מיוחד יתר על לאו דהשמר בנגע הצרעת והוא לשמור מאוד ולעשות ולא ראיתי מי שנתעורר לזה העשה ונראה שהכל הוא נכלל בזה העשה לומר שהמצורע חייב לעשות כל המוטל עליו בימי נגעו: