זוהר הרקיע, מצוות עשה נא

וילבש למלאכת. שרד לכת. לבית הפרוכת. בגדים משזרים:

הגאון ז"ל לא מנה בגדי כהונה בכלל מצות עשה אבל מנה מחוסר בגדים בכלל מצות לא תעשה במחויב מיתה ודעתו ז"ל שאין בלבישתן מצוה אלא משום הכשר עבודה שאם עבד מחוסר בגדים חייב מיתה כאלו היה זר ושלא בשעת עבודה אין מצוה בלבישתם וא"כ אין לבישת בגדי כהונה אלא חלק מחלקי המצוה וכבר ביאר הרז"ל שאין למנות חלקי המצוה אבל הרז"ל מנה מצוה זו בכלל המצות. והרמב"ן ז"ל הסכים עמו למנות המצוה ובספרא אמרו מנין שאין אהרן לובש בגדים לגדולתן אלא כמקיים גזירת מלך תלמוד לומר ויעש כאשר צוה יי' את משה זאת היא דעתו ז"ל אלא שתמה על הרז"ל למה לא ימנה בגדי כהן גדול מצוה ובגדי כהן הדיוט מצוה ובגדי לבן ביוה"כ מצוה וכן עבודה מעומד היה ראוי למנות ממה שכתוב לעמוד לשרת לעמידה בחרתים ולא לישיבה אבל במנין הרז"ל מסכים הוא וכן מנה הרז"ל מצות קדוש ידים ורגלים בכלל המצו' מאמרו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ומלת מלאכת מצאנוה מוכרתת והלויים במלאכת (דה"ב י"ג) והיא כמו מלאכה. ובגדי שרד פירשו רז"ל בגדי כהונה וכן תרגם אונקלוס ז"ל ורש"י והראב"ע ז"ל לא פירשו כן. והמשורר סמך על פי' רז"ל. ומה שכתב בעת לכת לבית הפרוכת בגדים משזרים. אם הוא לפני ולפנים יש קיצור בשירו כי משזר חוטו שזור כמו שפירשו רז"ל ביומא. ובגדי לבן אין חוטן שזור על כן נראה שיש הפרש בין בית לפרכת ובין מבית לפרוכת. ובית הפרוכת הוא ההיכל ושם משמש בבגדי זהב שיש בהם משזר ואפשר שגם בגדי לבן אע"פ שנאמר בהם בד חוטן כפול ששה ויתבאר זה ממה שאמרו בפ"ק מיומא (י"ב ב') אין בין כהן גדול ביום הכפורים לכהן הדיוט אלא אבנט. וכן כתב הרז"ל בחבורו אבל דעת המשורר היתה מה שכתבתי. ומה שכתב ויכין למלאכת היא עבודת יום הכפורים שכן אנו קורין לעבודת יום הכפורים עבודה סתם ומלאכה עבודה היא ויהיה שרד לשון שריד ופליט לשון יחוד שאין חוטן כפול או לשון מעלה אם חוטן כפול ששה וכן הוא האמת כמו ובשרידים אשר יי' קורא כלומר בגדי כהן גדול ולא פירש כן מפרש האזהרות: