זוהר הרקיע, מצוות עשה לב

ותומה וענוה. ויין קדוש וחדוה. ויראת מקדש. חכמים עם הורים:

הגאון ז"ל הזכיר במנין המצות מצוה זו גם כן והוא להיות תמים. והרמב"ן ז"ל חזק על ידו ופירשה ליחד הלב ליראת יי' כאמרו יהי לבי תמים ביראתך ונאמין כי הוא לבדו עשה כל ולא נפתה אחר הוברי שמים ולא נבטח בהם. וכאמרם ז"ל מנין שאין שואלים בכלדיים שנאמר תמים תהיה עם יי' אלהיך והביא הרז"ל ראיה מלשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם ליי' אלהיך והאמור בענין הוא אסור כשוף ולשאול באוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם והמאמין כי הכל בידי שמים הוא מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ואינו שואל מהחוברים כענין מה שנ' דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו הרי הוא תמים ועל מצוה זו נצטוה אברהם אבינו ע"ה באמרו התהלך לפני והיה תמים וכאמרם ז"ל צא מאצטגנינות כו' עכ"ל. ואני לעניות דעתי מצאתי לו קושיא ממה שאמרו בגמ' סנהדרין (נ"ט) כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה והקשו והלא מילה נאמרה לבני נח ואתה את בריתי תשמור ונשנית בהר סיני וביום השמיני ימול ולישראל נאמרה ולא לבני נח. ואלו היתה מצוה נמנית תמים תהיה היו מקשים ממה שנאמרה לבני נח התהלך לפני והיה תמים ונשנית בסיני תמים תהיה ולישראל נאמרה ולא לבני נח שאלו נאמר לבני נח היו שמנה לבני נח והתלמוד אינו מונה אלא שבע מצות ואין הפרש בין תמים תהיה לוביום השמיני ימול לפי דעתי גם הפסוק שהביא הרז"ל יהי לבי תמים ביראתך אינו כן אלא יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש ואם תבוא מצוה זו במנין כדעת הגאון ז"ל אנו צריכין לפרש כי אמרו ית' לאברהם התהלך לפני והיה תמים שהוא על המילה יזהיר שלא יתרשל בה שלא כפי' הרז"ל ותמים תהי' לישראל נאמרה [ולא] (ו)לבני נח ובמלת וענוה כלל כל מיני שפלות ויכנס בכלל זה ענין מצוה אחרת נמנית והיא לשמוע בקול הנביא באמרו אליו תשמעון ויש בה חיוב מיתה בידי שמים כמו שהזכירו בסנהדרין ובכלל זה נביא שעבר על דברי עצמו וכובש נבואתו:

ויין קדוש וחדוה נאמר ביין המשמח אלקים ואנשים וביארו ז"ל אמור שירה על היין ומצוה מן המובחר לקדש על היין והנמנה בכלל מצוה הוא לקדש את השבת. וכבר אמרו שהנשים היו פטורות מן הקדוש אלמלא שנתרבו מן ההיקש דאיתיה בשמירה איתיה בזכירה. והענין בזה הוא לפי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ואמרו נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה הנה נתבאר שקידוש היום הוא נמנה בכלל רמ"ח מצות וכן אמרו קידוש לילה דאוריתא קידוש היום דרבנן:

ויראת מקדש מצות עשה ליראה מן המקדש שנ' ומקדשי תיראו ויראתו הוא שלא יכנס בו במקלו ובתרמילו כמוזכר בסוף ברכות. אמרו בספרא לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש. ויש מצוה אחרת והיא לשלח טמאים מן המקדש שנ' וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. ולשון מכילת' וישלחו מן המחנה בעשה:

וחכמים מנה הגאון ז"ל יראת ת"ח ממדרש את יי' אלהיך תירא לרבות ת"ח והרז"ל תפש עליו שאין אצלו אלא מדרבנן לפי שזאת הדרשה יצאה מרבוי את וסובר הרז"ל שכל שבא בדרשה כעין זאת אינו אלא מדרבנן. ואפי' יהיה כן כבר אמרנו שהגאון ז"ל אין עליו קושי' מזה מצד שהוא מונה מצות דרבנן אבל הרמב"ן ז"ל חולק על הרז"ל בסברתו זאת שהדרשות כלן דבר תורה הן אלא אם כן יאמרו עליהן בפי' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא או שהענין נראה מתוכו שהו' אסמכתא וכבר מצינו במקומו' הרבה בתלמוד שהדבר הנלמד ברבוי את הוא מן התורה והוא מה שהזכרתי למעלה מכבוד אשת אב ובעל אם. וכן אמרו בגמ' סוכה (ו) חציצין דאוריתא נינהו כי אתא הלכתא לשערו הא נמי דאוריתא היא דכתיב ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו והיינו שערו. ואני מצאתי גם כן בפ' בנות כותים (ל"ה) דר' אליעזר סבר בודקין אותו בשלישית לקרבן משום דדריש אתין הזב חד את תרי זובו תלת. והתבאר מזה כי רבויי אתין דבר תורה הן ואם כן יראת חכמים מן התורה הוא ומנאן שתי מצות יראת השם ויראת החכמים לפי שאפשר ליראה מן האחד זולתי האחר ולפי זה היה ראוי למנות כבוד אב ואם ומוראם שתים ולא ראיתי מי שעשה כן. והרמב"ן ז"ל הסכים למנין הרז"ל בזה וכן ראוי לפי מה שכתבתי בשרשים שהנפרטין במצוה אחת לא ימנו כי אם אחד כיון שבדבור א' נאמרו ובשרש הב' כתבתי למוד זכות על הרז"ל:

עם הורים הם האב והאם כמו שפי' ומצות מורא זו פי' בקידושין (ל"א) והיא באה במנין: