זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה פח

ולא תהרוג נקיים. וצדיקים עניים. ולא תעזוב לויים. ולא ינחלו ערים:

מי שעבר עבירה שחייבים עליה מיתה ואין עליו עדות מקובלת בדרכי התורה אע"פ שהדבר ברור שעשה אותה עבירה זהו הנקרא נקי וצדיק בלשון התורה אע"פ שלפי מעשיו אפשר היותו רשע למות אבל לפי דינו הוא נקי וצדיק ועל זה הוזהרנו שלא להורגו אמר במכילתא ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והתרו בו ואמרו לו ישראל הוא בן ברית הוא אם הרגת אותו תהרג והעלימו עיניהם ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג שומע אני יהא חייב ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג, עוד אמר היה אחד מעידו עובד לחמה ואחד מעידו עובד ללבנה שומע אני יצטרפו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג והרמב"ם ז"ל מנאן א' אבל הרמב"ן ז"ל מנאן שתים כמו נא ומבושל ואתנן ומחיר ועמוני ומואבי והם שני ענינים לא ראי זה כראי זה האחד שאם יצא זכאי בדינו ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה אין מחזירין אותו ואם יצא חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו שכן הוא נדרש בגמ':

ולא תעזוב לויים היא אזהרה נמנית וכבר אמרו בספרי השמר לך בלא תעשה פן תעזוב את הלוי בלא תעשה:

ולא ינחלו ערים אזהרה היא שלא יקחו כל שבט לוי חלק בארץ שנ' לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה והרמב"ם ז"ל חלק לאו זה לשני לאוין האחד שלא ליקח חלק בארץ והשני שלא ליקח חלק בבזה שהרי בספרי פי' חלק בבזה ונחלה בארץ ואע"פ שבאו בלאו א' ולפי דעתו בלאו שבכללות לא היה לו למנותו כי אם בלאו אחד נתן הרז"ל טעם בזה לפי שהתורה חלקתו לשני לאוין שהרי במקום אחר כתיב ונחלה לא יהיה לו וזה הלאו הוא מיוחד בנחלת הארץ ונשאר הראשון בבזה ע"כ מנאן שתי אזהרות. גם הוא ז"ל כתב שאע"פ שבפסוק אחר באו שתי אזהרות בזה לכהנים לבד והוא אומרו לאהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם ופי' ז"ל (גם) בארצם לא תנחל בשעת חלוק הארץ וחלק לא יהיה לך בבזה ועם כל זה אין ראוי למנות אזהרות אלו לפי שהאזהרות האלו הן נכללות בראשונות שהרי בכלל שבט לוי הם הכהנים ולא נכפלו בכהנים לתוספת מנין אלא לחזוק והביא ראיה ממה שאמרו ז"ל שכהן גדול בגרושה אינו לוקה אלא אחת ואינו חייב שתים אחת משום כהן הדיוט ואחת משום כהן גדול וכמו שלא חייבנו כהן גדול בגרושה אלא אחת כן לא נחייב כהנים בנחלה ובבזה כי אם אחת שהם בכלל השבט הם: