זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה סה

ומקרה הנראה. במחניך הפאה. וצורך לא יראה. בך ערות דברים:

ומקרה הנראה הם ד' מראות נגעים שהוא (רע) [נראה] בגוף במראות משונות. ואמרו במחניך הפאה ר"ל הרחיקהו לפאה אחת כמו אפאיהם כענין שכתוב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ויש בזה שני לאוין האחד שלא לגלח שער הנתק שנא' ואת הנתק לא יגלח. והב' שלא לקוץ סימני צרעת ושלא לכוותם שלא יטמאנו הכהן שנאמר השמר בנגע הצרעת. ולשון ספרי השמר בנגע הצרעת בלא תעשה וכך אמרו במשנה התולש סימני טומאה והכוה את המחיה עובר בלא תעשה. כן מנאן הרמב"ם ז"ל. אבל הרמב"ן ז"ל לא מנאן כי אם אזהרה אחת לפי שענינם אחד והוא שלא לקוץ סימני טומאה שאלו היו שתי אזהרות היה התולש סימני טומאה מתוך נתק לוקה שתים ולא מצינו לחכמים שיאמרו כן. ע"כ אומר הרז"ל שהלאו הראשון הוא פרט בסימני טומאת הנתק בשער וה"ה לכל סימני טומאת הנגעים והב' הוא כולל נגעי צרעת כולם. וכן דרשו בספרי ממיני נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים עד שלא נזקק לטומאה ומשנזקק לטומאה ואחר כך פטור מתוך הסגר ומתוך החלט ואם כן הוא תשלום ענין ואינו בא במנין כמו שנודע מהשרשים אבל לא יבקר הכהן ושאר הדברים נראין שלא בא ללאו אלא לשלילה כמו שכתבתי למעלה בלא יבקר בין טוב ובין רע וק"ו הדברים בזה. והיותר ראוי לפרש בבית זה שהוא אזהרת טמאים שלא יכנסו למחנה לויה. והוא אמרו כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו' לא יבוא אל תוך המחנה ובגמ' פסחים (ס"ח) אמר ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה שכינה ולא יבא אל תוך המחנה זה מחנה לויה. מתקיף ליה רבינא אימא אידי ואידי מחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה אם כן לימא קרא ולא יבוא אל תוך כלומר שהיה לו לומר לא יבא אל תוכו המחנה למה לי ליתן לו מחנה אחר ואמרו בספרי ולא יבוא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה, ומה שיורה שזהו פי' זה הבית מה שסמך לו ולא יראה בך ערות דבר הכתוב מדבר באותה פרשה ואזהרת לא יראה בך ערות דבר לא מנאה הרמב"ם ז"ל אבל בה"ג ובעל ספר המצות הקטן מנאוה. ובברכות פרק מי שמתו (כ"ה ב) בענין (צואה) [ערוה] בעששית שאסור לקרות ק"ש כנגדה ואמר שזה מן התורה הוא. ואם כן היא אזהרה גמורה באה במנין. והרמב"ן ז"ל כתב ונשמרת מכל דבר רע במנין המצות והיא אזהרה כשנהיה במחנה להשמר מן העבירה והביא ברייתא שנויה בספרי מכל דבר רע שומע אני בטומאות וטהרות ומעשרות הכתוב מדבר ת"ל ערוה אין לי אלא ערוה מנין לע"ז ושפיכות דמים ת"ל ונשמרת מכל דבר רע אי ונשמרת מכל דבר יכול בטומאות וטהרות הכתוב מדבר ת"ל ערוה מה ערוה מיוחדת מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה אף כל מעשה שגלו עליו כנענים ומסלק את השכינה כשהוא אומר דבר אף על לשון הרע ואע"פ שאינו אוסר אלא מה שאסרה תורה במקום אחר הוא בא במנין שזה אינו בא לחזק אלא לאו מיוחד במחנה ולעבור עליו בשני לאוין כלאו לא תסיג שהוא עובר עליו ועל לא תגזול בארץ. ונכלל בזה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה כמו שהוא בפ"ק מע"ז (כ' ב) ובפ"ד של כתובות. ויהיה ולא יראה בך ערות דבר עם ונשמרת שני לאוין בענין א' ויבואו במנין א' או הוא טעם ונשמרת כלומ' ונשמרת כדי שלא יראה בך ערות דבר: