זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה כג
Zohar HaRakia, Negative Commandments 23 · זוהר הרקיע · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא תשמע דברי. נביא שקר מורה. ולא תהיה אחרי. מסיתים נבערים:
התורה אמרה בנביא שקר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ופי' הרמב"ם ז"ל שהיא אזהרה שלא נחקור המתנבא בשם עבודה זרה מה הוא האות והמופת כמו שנעשה לנביא האל יתעלה ואפי' יבוא האות שיתן מיד שלא נשגיח בו ותכף נהרגהו ולפי זה תכנס אזהרה זו במנין המצות. והרמב"ן ז"ל כתב כי אזהרה זו היא לאחר בוא המופת באומרו כי מנסה יי' אלקיכם אתכם ע"כ פי' שהאזהרה הזאת ענינה הוא שלא נעשה כדבריו לעבוד ע"ז ולא נטעה באות ובמופת שנתן ובא וכן תרגם אונקלוס ע"ה לא תקבל לפתגמי נביאה ההוא וכן הוא לשון הכתוב שאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי השמיעה הנקשרת במלת אל היא קבלת הדברים ועשייתם ואלו היתה האזהרה משמוע דבריו היה אומר לא תשמע דברי הנביא ולפי דבריו ז"ל לא היה ראוי להכניס לאו זה במנין לפי שאינו אלא אזהרה שלא לעבוד עבודה זרה וכבר אמרו במ"ב מקומות הזהירה תורה על עבודה זרה ולא נמנה כלם כמו שנודע מהשרשים. אבל הרז"ל גמגם להכניס אזהרה זו במנין לפי שנכלל באזהרה זו ענין אחר זולת אזהרת עבודה זרה והוא שלא נעשה כדברי הנביא שבא לעקור דבר מן התורה אעפ"י שנתן לנו אות ומופת כמו שהתבאר בסנהדרין:
ולא תהיה אחרי מסיתים נבערים מה שאמר נבערים הוא כלשון הכתוב בעובדי ע"ז (ירמי' יו"ד ח') ובאחת יבערו ויכסלו וכן כתוב למעלה ברשע ובכסל. ובענין מסית יש הרבה לאוין האחת אזהרה שלא להסית שנ' ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה, הב' אזהרה שלא לאהוב המסית שנ' לא תאבה לו, הג' אזהרה יותר חזקה והיא שלא לעזוב שנאתו אבל חייב לשנאתו כמו שאמר בספרי מכלל שנאמר ואהבת לרעך כמוך יכול אף זה כן ת"ל לא תאבה לו, מכלל שנ' עזוב תעזוב עמו יכול אף זה כן תלמוד לומר לא תשמע אליו, הד' שאם רואה המוסת למסית בענין סכנה אסור להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו, הה' להזהיר למוסת שלא ילמד זכות למסית אפי' ידע לו שנא' לא תחמול עליו, ועוד אזהרה ששית שאם ידע לו חובה מצד אחר שיודיעה ויגלה דכתיב ולא תכסה עליו. וכן דרשום ז"ל בספרי ועל זה סמך הרמב"ם ז"ל והכניסם כלם במנין. אבל הרמב"ן ז"ל סמך על מה שאמרו בגמ' לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב ונראה שהם פי' ענין קבלת דבריו לעשות מה שאמר והוא אלך ואעבוד שמשעת הודאה נתחייב מיתה. וכן דעת המתרגם ולא תקבל מיניה שהוא לשון קבלת דברים לא לשון שמיעה ולפי זה הוא מסלק שתי אזהרות אלו מהמנין לפי שהן מאזהרות ע"ז המרובות וכן בה"ג לא מנאן. ולפי עניות דעתי אפשר היה לקיים הברייתא ויהיה הכל נכלל בזה כמו שנהג הרב ז"ל באזהרת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא דבעלי התלמוד בקיאין היו בדקדוק לשון שמיעה יותר ממנו ואין לדחוק בריתא מפורשת בסברתינו וכן הרז"ל בסוף ספרו כשמנה המצות לא חסר ממנינו של הרז"ל לא תאבה ולא תשמע נראה שהסכים למנותם כמדרש ספרי אבל ראיתי לו שחיסר מן המנין לא תשמע אל דברי הנביא ההוא: