זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קנא

והטמא יודש. בבאו למקדש. והאוכל נקדש. בטומאת הכשרים:

יודש הוא לשון קללה שיהיה נדוש תחתיו כהדוש מתבן וזהו לטמא שנכנס למקדש ויש בזה שתי אזהרות הא' למחנה שכינה והוא בכל העזרה לפנים משער ניקנור שנאמר ולא יטמאו עוד את מחניהם ואמר בגמרא מכות הבא אל המקדש טמא כתיב אזהרה וכתיב עונש, עונש את מקדש יי' טמא ונכרתה, אזהרה ולא יטמאו עוד את מחניהם. וכן אמר במכילתא וישלחו מן המחנה בעשה, ומנין בלא תעשה ת"ל ולא יטמאו עוד את מחניהם ונכפלה אזהרה זו ביולדת שנ' ואל המקדש לא תבוא בכרת אפי' מחוסר כפורים שהרי כתיב וכפר עליה וטהרה מכלל שעד עתה היא טמאה וכן אמר בגמ' מכות וזבחים, והב' שלא יכנס למחנה לוייה והוא כל הר הבית שנ' בטמא מקרה לילה ולא יבוא אל תוך המחנה וכבר פי' אזהרה זו למעלה בבית ומקרה הנראה. ונראה שיש למנות אזהרת טומאת מקדש וקדשיו בשתים א' בכרת וא' באזהרה ממה שאמרו ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו על רחיצת גופו בכרת ועל כבוס בגדים באזהרה, וכן כתבה הרז"ל בחבורו הגדול וכיון שהם חלוקים בעונשין היה ראוי למנותן שתים:

והאוכל נקדש בטומאת הבשרים ובאוכל קדשים בטומא' יש שתי אזהרות הא' קדש טהור בטומאת הגוף והוא בכרת שנא' בכל קדש לא תגע וגו' ואמר בספרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת אף הקדש האוכלו בטומאה ענוש כרת ובגמ' מכות אמרו טמא שאכל את הקדש בשלמא עונש כתיב והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' ונכרתה אלא אזהרה מנ"ל אתיא מבכל קדש לא תגע ושם אמר בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל אתה אומר אזהרה לאוכל או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה, והב' לאוכל קדש טמא שנא' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובפסחים אמר טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו: