זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קמו

ועובד מפלצת. לכלה נחרצת. ואוכל מחמצת. בימים נשמרים:

בענין עבודה זרה מנה הרמב"ם ז"ל ג' לאוין האחד שלא לקבלה עליו באלוה ואזהרתו לא יהיה לך אלקים אחרים וכבר כתבתי זה, והשני שלא לעובדה בד' עבודות המיוחדות לשמים אעפ"י שאין דרך עבודתה בכך כמו שאמרו במכילתא זובח לאלקים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך ובין שאינו עובדה [בכך אף כל כיוצא בהן עובדין לשמים יהיו חייבין עליהם בין שהוא עובדה בכך ובין שאינו עובדה בכך] והם השתחואה זביחה קטור ונסוך וכן אמרו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו הגוים האלה את אלקיהם תנהו ענין לכשלא כדרכה כגון זובח בהמה למרקוליס, והג' שלא לעבוד ע"ז בדברים אחרים זולת הארבעה מינים הנזכרים המיוחדים לשמים והיא כדרכה של אותה עבודה זרה לעובדה בכך כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס והאזהרה בזה היא לא תעבדם ואמרו במכילתא לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על ההשתחואה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה. והרמב"ן ז"ל אינו מונה כל לאוי ע"ז שבמיתה אלא לאו אחד לפי שבגמרא אמר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום והם במנין תרי"ג שתי מצות וכבר כתבתי זה אבל הוא אומר שיש מגפף ומנשק בשלא כדרכה לאו לעצמו כמו נודר בשמה ומקיים בשמה ובסוף דבריו לא ראיתי שהכניס לאו זה במנין ואפשר מפני שהוא בכלל הנודר בשמה והמקיים בשמה כי לאו אחד מזהיר על הכל כמו שכתבתי בשרשים: מפלצת פירשתיו במצות עשה ויש קורין תפלצת והוא מן תפלצתך השיא אותך בירמיה והענין א':

ואוכל מחמצת בימים נשמרים הימים הנשמרים הם ימי הפסח שנ' ליל שמורים או מאמרו ושמרתם את המצות או מאמרו שמור את חדש האביב ואזהרה זו היא לאוכל חמץ דגן בפסח ויש בו כרת והאזהרה הכתובה בזה היא לא יאכל חמץ והרמב"ם הוסיף בכאן אזהרה אחרת והיא שלא לאכול בפסח תערובת חמץ כגון כותח הבבלי וכגון שיש בו כזית בכדי אכילת פרס והאזהרה הכתובה בזה היא כל מחמצת לא תאכלו ואומר הרז"ל שאם אין בו כזית בכדי אכילת פרס אסור מדבריהם ואין לוקין עליו והרמב"ן ז"ל חולק עליו בדינו ובמנינו שכזית בכדי אכילת פרס הוא בכרת ואין זה תערובת חמץ אבל חמץ ממש. ובפי' אמרו כזית בכדי אכילת פרס דאוריתא ובחייבי לאוין אמרו טעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס וכיון שהוא לוקה בשאר איסורין יש בו כרת בחמץ לפי שאין בשאר איסורין מדרש לרבות מלקות ולמעט כרת וכיון שהיא אכילה גמורה בחייבי לאוין ללקות עליה הוא הדין בחייבי כריתות הוא אכילה גמורה לחייב עליה כרת ובשאין בו כזית בכדי אכילת פרס הוא מרבה אותן ר' אליעזר מכל מחמצת לא תאכלו למלקות ולא לכרת וזהו כותח הבבלי וחבריו ואין הלכה כדבריו אלא כרבנן שאומרים על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל ערובו בלא כלום ולאו דכל מחמצת לא בא לרבות תערובת חמץ לדבריהם דלא דרשי כל אלא לדרשא אחרת בא אין לי אלא שנתחמץ מאליו חמצו על ידי דבר אחר מנין תלמוד לומר כל מחמצת ואם כן לא יכנס זה הלאו במנין המצות לפי שבא להשלים דין חמץ גמור: