זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קכו

וחק לא אכלתי. וחק לא בערתי. וחק לא נתתי. למתים נגזרים:

אלו האזהרות הן במעשר שני שלא לאכלו באנינות ובטומאה ושלא להוציאה בזולת אכילה ושתיה והאזהרה בלאוין האלו הוא לשון הכתוב לא אכלתי באוני ממנו מכאן שאסור לאונן ולא בערתי ממנו בטמא אזהרה לאוכל מעשר שני בטומאה. ואמרו ז"ל בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא, ולא נתתי ממנו למת אזהרה שלא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתייה ואפי' לצורך מת שהוא מצוה לעשות לו ארון ותכריכין אסור כן פי' הרמב"ם ז"ל ואמר שהלאוין האלו אע"פ שאינן בלשון אזהרה אלא האיש המתודה הוא שולל ממנו שלא עשיתי כך וכך בכלל האזהרות הן והעובר עליהם לוקה והגאון ז"ל הכניסן במנין וממנו למד המשורר ז"ל והרמב"ן חולק עליו ואומר כי אלו לאו הבא מכלל עשה הן שנצטוינו אנחנו החיים לאכלו בטהרה ובשמחה לא באנינות ולא בטומאה ולא לתת ממנו למת אבל אין לוקין עליהם מטעם לאוין אלו. והראיה שהרי הם ז"ל הכניסו בכלל ולא בערתי ממנו בטמא שלא יסיקנו כשהוא טמא תחת תבשילו כמו שהוא מוזכר בפ' הערל ואם היתה אזהרה גמורה היה המסיקו תחת תבשילו לוקה וזו לא אמרה אדם מעולם והרמב"ם עצמו אינו אומר כן. ועוד הביא ראיה ממה שאמרו שם ר' שמעון אומר ולא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שהוא טמא ואני טהור והיכן מוזהר וכו' הרי שהם מבקשים אזהרה ממקום אחר להלקותו עלי' וכן אמר בגמ' מכות וכן רש"י ז"ל כתב בפ' כל שעה דלא בערתי ממנו בטמא הוא וידוי בעלמא והביאו אזהרה ממקום אחר, על כן אמר הרז"ל שאין אזהרת לא בערתי ממנו נמנית והוא הדין לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת שאין לוקין עליהם ואם לקח ארון ותכריכין למת אינו לוקה ולא אמרה אדם מעולם. עוד התחזק הרז"ל בזה שהרי אמרו ז"ל ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו והדבר ידוע שאם הפריש ולא בירך אינו עובר בלאו והוא הדין אל השלילות האחרות. וקצת קשה עלי איסור אונן בקדשים ובמעשר שני על איזו מצוה נסמוך זה אם אין בו לאו ואיסורי טומאה הרי הן נסמכין ללאוין אחרים ובאו במנין אבל שאר איסורין הנדרשין בפסוק זה שהם בעשה מכלל לאו לפי דברי הרז"ל איני מוצא להם סמך בשום מקום והיינו צריכין להוסיף זה במצות עשה בלאו הבא מכלל עשה וצריך עיון, ושמא יהיה הכל נכלל במה שנצטוינו לאכול מעשר שני בירושלם כתבנוה כבר במצות עשה: