זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קטו

ולוי הזקן. עבודה לא יתקן. ולא תקח אם קן. על פני הצפורים:

הגאון בעל הלכות ז"ל הכניס במנין הלאוין ומבן חמשים שנה ומעלה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. והרמב"ם ז"ל תפסו על זה כי הוא סובר שזה הלאו אינו מצוה לדורות אלא במדבר שהיה משא בכתף הלוים אבל לדורות נעתקה המצוה מהלוים לכהנים ואז נתבטל זה הלאו והרמב"ן ז"ל חולק עליו שח"ו לא נשתנית מצוה זו בהשתנות הדורות ולעולם לא נפסלו הלויים מלשאת ארון בכתף שהרי בימי דוד נשאוהו גם בפעם השנית שעשה כהוגן שנא' ויהי בעזור האלקים את הלויים נושאים ארון ברית ה' וכתיב וכל הלויים נושאים את הארון. אבל מה שאפשר שיאמר בזה הוא כי במדבר היו נושאים אותו הלויים ובארץ הכהנים והלויים שהרי משא בכתף לבני קהת הוא והכהנים בכלל בני קהת הם. וכן כתיב ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל כו' ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ברית ה' ושם כתיב ויתקדשו הכהנים והלויים להעלות את ארון ברית ה' אלקי ישראל וכן בספר יהושע כתיב ויצוו את העם לאמר כראותכם את ארון ה' אלקיכם והכהנים והלויים נושאים וכו' וכן אמרו ז"ל בגמ' סוטה בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן, וכשסבבו את ירוחו, וכשהחזרוהו למקומו ויראה מזה שבשאר מקומות נשאוהו הלויים, וכשהחזירוהו למקומו הוא לפי שאין הלויים נכנסין לעולם לבית קדשי הקדשים כי גם במדבר לא היו באים שם עד רדת הפרוכת על יד הכהנים שנ' אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וכו' ואף אם היתה נעתקת מלויים לכהנים לא היה יוצא זה הלאו מהמנין שכל הנושא הארון יהיה לוי או כהן הוא מוזהר מלנשאו אחר חמשים שנה. ומה שאמרו שאין השנים פוסלין בכהנים זה בעבודת כהונה אבל בעבודת לוייה הרי הן כלויים ליפסל בשנים ואע"פ שאין לנו משא בכתף לא יצא לאו זה מן המנין אחר שהיא נוהגת בכל הדורות כל זמן שיש משא בכתף שאין בטולה מפני שאינה אלא מפני שאינה צריכה לנו ולכן מנה הוא ז"ל הכרתת זרע עמלק ושבעה העממים בכלל המצות ונתן הוא ז"ל טעם כי כל מצוה תקרא נוהגת לדורות כל זמן שאינה נגזרת בזמן מיוחד או במקום. ואפילו בהעדר הדבר שנצטוה עליו בדורות ההם וכמו שהרז"ל הכניס במנין הלאוין לאו דלא יסורו ממנו כן ראוי להכניס לאו זה שאין הבדים אלא לשאת הארון. עוד אמר הרמב"ן ז"ל שזו מצוה לדורות היא שבימי מלך המשיח ישאו הארון במלחמות העתידות כמו שעשה פנחס ע"ה במלחמת מדין שנא' וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו ואמר בספרי וכלי הקדש זה הארון וכאשר עשו בני עלי על כן הוא מסכים להכניס לאו זה במנין הלאוין כדעת הגאון ז"ל ושלא כדעת הרמב"ם ז"ל:

ולא תקח אם קן אזהרה מפורשת היא והיא שלוח הקן. על פני הצפורים, ויש קוראים על פני הצורים והוא פסוק בספר שמואל על פני צירי היעלים: