זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קיג

וזר לא יתגלע. ראות קדש כבלע. וטמא פן יבולע. בשאון ושברים:

המשורר ז"ל למד מבה"ג ז"ל שהוא מונה ולא יבואו לראות כבלע את הקדש במנין הלאוין אבל הרמב"ם ז"ל חלק על הגאון ז"ל ואמר שזו אינה מצוה נוהגת לדורות ולפיכך אינה מן המנין והביא ראיה מדברי רז"ל שאמרו בסנהדרין (פ"א) הגונב את הקסוה היכא רמיזא דכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וממה שהוציאו בלשון רמז יראה שאין זה פשטוה דקרא אלא בלויים הכתוב מדבר במדבר, ועוד נתחזק הרז"ל בזה שאלו היה מן התורה היה מכלל מחוייבי מיתה בידי שמים והרמב"ן ז"ל קיים דברי הגאון ז"ל ואע"פ שהתלמוד אומר היכא רמיזא לא יחייב זה שהיא אסמכתא שהרי מצינו שבדברים שהם מן התורה נאמר בלשון רמז אמר רמז לטבול יום שאם עבד חלל מנין והוכיח הרז"ל שהוא מן התורה שהרי הוא מאותן שבמיתה וכן אמרו רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה מנין וייחוד דבת ישראל אמרו בגמ' ע"ז שהוא מן התורה ואמר רמז לייחוד מן התורה מנין אלו הזכיר הרז"ל ואני מצאתי גם כן רמז לקבורה מן התורה מנין והיא מצות עשה נמנית ובלשון היכא רמיזא ג"כ מצאתי בפ"ק דמגילה בענין מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' שאמר היכא רמיזא ולפי מה שאמר שם הוא מעקר תקנה ולא אסמכתא בכתובים ההם ואע"פ שיום הכניסה היא אסמכתא שהרי תקנת שני וחמישי היא מתקנת עזרא שהיה אחר מרדכי ואסתר ומסדר המשנה סמכה אל הכתובים כמו שנזכר בירושלמי, אבל זמנים הרבה תקנו להם חכמים מעקר התקנה הם אם כן אין ראיה מאמרם היכא רמיזא שהיא אסמכתא. וגם מה שאמר הרז"ל שאינו מחוייב מיתה בידי שמים ויראה מדבריו שאם היה מהם היה ראוי למנותו השיב עליו הרמב"ן ז"ל שאם אינו ממחוייבי בידי שמים הוא חייב מיתה בידי אדם שהוא חמור יותר שהרי שנינו הגונב את הקסוה קנאין פוגעין בו אבל באמת חייב מיתה בידי שמים הוא גם כן שהרי אמרו בגמ' סנהדרין דליכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה וכהן ששימש בטומאה ומי שלקה ושנה וגונב את הקסוה ובועל ארמית כלן מחוייבי מיתה בידי שמים משום הכי קטלינן להו והוא בכלל ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו שהגנבה והגזל בליעה נקראו שנ' חיל בלע ויקיאנו וכאלו אמר הבולע והגונב כלי קדש יומת ונתקיימו דברי בה"ג ז"ל. ופי' לא יתגלע מענין ולפני התגלע הריב נטוש כלומר זר לא יתגלה לראות כלי הקדש בעת יכסום הלוים. וכן בכלל זה שלא יגנוב אותם. ויש בענין זה לאו לדורות שלא יתעצלו משמירת המקדש כמו שיש מצות עשה בשמירתו כמו שכתב במצות עשה כן יש לאו בביטול שמירתו. ולשון מכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש. וכן יש אזהרה נמנית לאו דאל יבוא בכל עת אל הקדש. ואמר בספרא בכל עת זה יום הכפורים, אל הקדש לרבות כל שאר ימות השנה, מבית לפרכת להזהיר על כל הבית. שלא בשעת עבודה. יכול על כל הבית במיתה ת"ל אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות הא כיצד אל פני הכפורת [במיתה] ועל כל שאר הבית באזהרה וכן בגמ' מנחות בביאור אמרו על ההיכל בארבעים וגם בזה יש שאלה למה אינן נמנות בשתים אחר שהן חלוקין בעונשין זה במיתה וזה באזהרה:

וטמא פן יבולע בשאון ושברים, אזהרה לכהן טמא שלא יעבוד. ובסנהדרין אמרו מנין לכהן טמא ששימש שהוא במיתה שנא' דבר אל אהרן אחיך ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו. ונאמר במקום אחר ומתו בו כי יחללוהו מה חלול דהתם במיתה אף חלול דהכא במיתה וזהו אמרו פן יבולע בשאון ושברים, כלומר שיבלעהו האל בשאון ושברים: