זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קז

ובדבר לא יצא. לפני ירצה. ויגיל עת יצא. כחתן מחדרים:

הרמב"ם ז"ל כתב בספר המצות שהיא אזהרה לכהן גדול שלא יצא אחר המטה על אביו ועל אמו אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאין אזהרה זו אלא לכהן שלא יניח עבודה ויצא והרז"ל כתב בחבורו הגדול שאין יציאת כהן גדול אחר המטה מן התורה אלא מעלה מדרבנן ואיסור זה שלא להניח עבודה ויצא הוא בין כהן גדול בין כהן הדיוט ויש בה מיתה בידי שמים ואע"פ שלא מנאוה במשנת אלו הן במיתה כתב הרמב"ן ז"ל שלא כל מחויבי מיתה כתובים באותה משנה דתנא ושייר ואמר המשורר ז"ל דרך מליצה שאם יקיים מצוה זו יהיה רצוי לפני אלקיו ויהפוך אבלו לששון עד שיגיל בצאתו מבית המקדש כחתן היוצא מחדרו ומחופתו. ולפי שהמשורר ז"ל כתב במצות עשה על חתן ויותר מצאתו ולא יעבור דברים השמיט מכאן אותו לאו שהיה ראוי יותר כאן שהם מצות לא תעשה וענין אזהרה זו היא שלא יצא חתן מביתו שנה תמימה שנ' לא יצא בצבא ואמרו בגמרא סוטה לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספיק מים ומזון ת"ל ולא יעבור עליו לכל דבר יכול כו' עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים וכי מאחר דנפקא לן מלא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בשני לאוין וידוע הוא מהשרשים שאין נמנות כי אם באחת כן כתב הרמב"ם ז"ל והגאון בה"ג ז"ל מנאן בשתי אזהרות והחזיק על ידו הרמב"ן ז"ל וכתב שהמוציא חתן למלאכה מהמלאכות עובר עליו בלאו והמוציאנו שיביאנו במלחמה עובר עליו בלאו אחר נוסף על הראשון וכגון זה הן נמנות בשתים וכן הרז"ל במקומות אחרים אבל כאן חשב ששני הלאוין הן בענין אחד ועובר בכל אחד בשני לאוין והוא ז"ל תפס עליו ואמר שאין הדבר כן כי המספק כלי זיין ומזון אינו עובר על לא יצא שאין הלאו הזה אלא על אנשי הצבא וזה אינו מהן אבל הבא במערכה הוא עובר בשני לאוין השני מוסף על הראשון ע"כ ראוי למנותן בשתים כך כתב כאן אבל לא ראיתי שהוסיפו במצות שהוסיף על מנין הרז"ל: