זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קה

ולא יגדל פרע. ולא יפרום קרע. ולא יחלל זרע. ומקדש מבצרים:

הרז"ל כתב בספר המצות שכהן שעבד פרוע או קרוע בגדים הוא במיתה ואם נכנס למקדש ולא עבד הוא באזהרה וכן בחבורו הגדול כתב שהוא לוקה ומ"מ אינו מונה אלא אזהרה אחת בפרוע ראש ואזהרה אחת בקרוע בגדים והובדל כ"ג מכהן הדיוט שאסור לו לעולם לפרוע ולפרום על מתו ואפי' שלא בשעת עבודה והרמב"ן ז"ל חולק ואומר שאין איסור מן התורה לכהן הדיוט להכנס במקדש פרוע ראש וקרוע בגדים אלא שלא יעבוד כן ומה ששנינו בראשון מכלים בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם מעלות דרבנן הם ואין בהם אזהרה מן התורה וכן ראיתי שפי' רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשנה. ובענין פרועי ראש לא בא מקרא מפורש אבל בתעניות ובסנהדרין למדו אותן מן הקבלה ואמרו ופרע לא ישלחו וסמיך ליה ויין ושכר לא ישתו אתקש פרועי ראש לשתויי יין מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה ואמרו שם גמרא גמירי ליה ואתא יחזקאל ואסמכא אקרא, ומה שנאמר באלעזר ואיתמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו לא היתה (אלא) ללמד על הדורות כדעתו של הרמב"ם ז"ל אלא הוראת שעה בהם על כן הוצרך ללמוד מיחזקאל:

ולא יפרום קרע, גם כן אין בו מקרא מפורש מן התורה ולא מדרש אלא שהוא בכלל מחוסר בגדים על כן החליף הרמב"ן ז"ל אזהרת קרועי בגדים באזהרת מחוסרי בגדים כמו שאפרש למטה. וכן אמרו בספרי ופירשו לא יגדל פרע שלא יגדלו שערם כמו שתרגם אונקלוס לא תרבון פרע. וכן אמרו בספרי ראשיכם אל תפרעו אל תגדלו:

ולא יחלל זרע, שלא יבעול לאלמנה אפי' לא קדש כמו שפי' למעלה בבית שלפני זה:

ומקדש מבצרים הוא לאו מיוחד מנאו הגאון ז"ל והוא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל והרז"ל לא מנאו כי הוא סובר שהוא נתינת טעם למה לא יצא שלא יחלל ועם כל זה זכר הרמב"ן ז"ל שהוא סומך יד הגאון ז"ל שראוי למנותו שאם יצא והניח עבודה עובר בשני לאוין משום לא יצא ומשום לא יחלל כענין שאמר בכהן גדול באלמנה קדש ובעל לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל והמשורר ז"ל כתב למטה ובדבר לא יצא וכו' ושם אבאר יותר בע"ה: