זוהר הרקיע, מצוות לא תעשה קא
Zohar HaRakia, Negative Commandments 101 · זוהר הרקיע · free full Hebrew text
Open in the reader →ולא תצא עברית. אשר תקח בברית. כצאת אמה נכרית. בראשי איברים:
הרמב"ם ז"ל כתב כי לא תצא כצאת העבדים אינו לאו בא במנין אבל הוא שלילה כלומר אין נוהג בה דין יציאה בראשי איברים כמו שהוא נוהג בעבדים כנענים וכתב הרז"ל שהוצרך הכתוב לשלול ממנה דין זה שלא נלמוד דין זה בק"ו מעבדים כנענים והביא ראיה ממ"ש במכילתא לא תצא כצאת העבדים אינה יוצאה בראשי איברים כדרך שהכנענים יוצאים. אבל הגאון בה"ג ז"ל הכניסו במנין המצות והרמב"ן ז"ל כ' שאין בכתוב לאו ולא עשה שיהיה לשלילות שלא יכנס במנין אלא א"כ היה צריך הכתוב לאותו שלילות אבל אם אינו צריך לאותו שלילות הוא נכנס במנין המצות והביא ראיה לזה ממחלקותם של ר' ישמעאל ור' עקיבא בג' מקומות וקנא את אשתו, לה יטמא, לעולם בהם תעבודו שר' עקיבא דורש אותם חובה ור' ישמעאל דורש אותם רשות לפי שהן צריכין לשלול אותן מהם אותו דין שהיה על דעת שיהיה נוהג בהם. וא"כ צריך עיון בלא תצא כצאת העבדים אם היא שלילה למה היה צריך הכתוב לשלול דין זה ממנה ומאין היה לנו לדון בה דין זה עד שהוצרך לשלילה הזאת. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל שהיה עולה על דעתו שינהוג זה בה מדין עבד כנעני חלק עליו הרז"ל לפי שיציאת עבד כנעני בראשי איברים הוא קנס ואין למדין מן הקנסות וכאמרם ז"ל ממונא מקנסא לא ילפינן ואמר חדוש הוא שחדשה תורה בקנס. וכן אמרו מה למוציא שם רע שכן בקנס. וכתב הרז"ל שזהו דעת הגאון בה"ג ז"ל שמנה לאו זה והוא ז"ל פי' ענינו שאם האדון רוצה להוציאה מביתו כשהפיל את שנה הוא עובר בלאו אבל תעמוד אצלו ויתן לה דמי שנה שמא יהיה דמי שנה יתר על פדיונה שמא ייעדנה לו או לבנו וכן אפשר שיהיה לאו זה לאביה שלא יוציאנה מביתו של אדון בעל כרחו בראשי אברים אבל תשאר אצלו והוא יתן לה דמי שנה אבל הרז"ל נסתפק בזה לדונו בשלילה ושיהיה הכתוב צריך לשלילה זו מטעם אחר שלא כטעמו של הרמב"ם ז"ל ואמר שאם פרשת ראשי אברים היא כוללת כל העבדים בין עברים בין כנענים כפשטה בודאי הכתוב צריך לשלילה זו ואינו בא במנין אבל אם הכתוב אינו כולל באותה פרשה עבדים עברים אין אנו צריכין לשלילה זו ועל כרחנו לאו זה שלא תצא כצאת העבדים הוא במנין הלאוין ונראה לרז"ל שבמחלוקת היא שנויה אם עבד הכתוב בתורה סתם הוא נכלל בו עבד עברי או לא כמו שנראה במכילתא בפסוק כי יכה איש את עין עבדו ובפסוק וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט. והצריך הרז"ל בזה עיון גדול ודקדוק גדול בתלמוד ולא היתה לו הסכמה בזה. ומכל מקום למנינו של הרז"ל הסכים ולא הכניסו במנין: