ספר הזהר, תזריע לב

רִבִּי חִזְקִיָּה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, כְּתִיב נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם, כְּדֵין הוּא נֶגַע, דְּהָא חִוָּורָא לָא קָאִים בְּעֵינֵיהּ. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כְּתִיב (ישעיהו א׳:י״ח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וְגוֹ', זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְדַכְּאָה לוֹן בְּכֹלָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּדִינָא קַמֵּיהּ. וּמָארֵיהוֹן דְּדִינָא לָא יִשְׁלְטוּן בְּהוֹן, דְּהָא כֹּלָּא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ. סוּמָקָא לְסוּמָקָא, וְחִוָּורָא לְחִוָּורָא. יְמִינָא לִימִינָא, וּשְׂמָאלָא לִשְׂמָאלָא.

בְּעֵשָׂו כְּתִיב, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, וְעַל דָּא שַׁרְיָא בֵּיהּ זִינֵיהּ. וְאִי תֵּימָא אַדְמוֹנִי כְּתִיב בְּעֵשָׂו. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד, (שמואל א ט״ז:י״ב) וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי. אֶלָּא דָּא מִזּוֹהֲמָא דְּדַהֲבָא אִתְעַבִיד, וְדָא בְּזוֹהֲרָא דְּדַהֲבָא אִתְדְּבַק, בְּעֵשָׂו כְּתִיב בֵּיהּ, אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר, (מ"ח ע"ב) בְּזוּהֲמָא דְּהִתוּכָא נָפַק. בֵּיהּ כְּתִיב בְּדָוִד, עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי.

תָּא חֲזֵי, מַאי טַעְמָא. גַּוְונָא חִוָּורָא אִשְׁתְּמוֹדַע, וְגַוְונָא סוּמָקָא אִשְׁתְּמוֹדַע, סוּמָקָא בְּקַדְמִיתָא, וְהָא אִתְחֲזֵי בֵּיהּ חִוָּורָא, הָא דַּכְיוּתָא אִתְיְילִיד בֵּיהּ, וְשָׁארִי לְאִתְדַכְּאָה. חִוָּורָא בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְחַזֵּי בֵּיהּ סוּמָקָא, הָא שָׁארֵי לְאִסְתַּאֲבָא, וּכְתִיב וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, דְּהָא אִתְיְילִיד בֵּיהּ סוּמָקָא, לְאִסְתַּאֲבָא. וְכַהֲנָא הֲוָה יָדַע בְּכָל אִינּוּן גַּוְונִין. וּלְזִמְנִין דְּאִתְחֲזֵי בֵּיהּ גַּוְונָא דְּדַכְיוּתָא, וְיַסְגִר לֵיהּ לְמֵחֱמֵי אִי אִתְיְילִיד בֵּיהּ גַּוְונָא אָחֳרָא. וְאִי לָא, מַדְכֵּי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן וְגוֹ'.

רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאָרְחָא, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (מלכים ב ה׳:כ״ז) וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וְגוֹ', אִי הוּא חָטָא בְּנוֹי אֲמַאי יִלְקוּן. אָמַר לֵיהּ, אֱלִישָׁע יַתִּיר מִשְּׁאַר נְבִיאֵי חָמָא. חָמָא דְּלָא נָפִיק מִגֵחֲזִי בְּרָא דִּמְעַלְיָא, וְעַל דָּא לָיִיט לְכֻלְּהוּ.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אֲנָא פּוּלְחָנָא בְּשִׁמוּשָׁא עִלָּאָה לְגַבֵּי אֵלִיָּהוּ, וְזָכֵינָא בִּתְרֵין חוּלָקִין, דְּהָא פְּלַחְנָא לֵיהּ בִּקְשׁוֹט, וְאַנְתְּ רָשָׁע פְּגִימַת לִי, אוּמֵית לְשִׁקְרָא, וַחֲמִידַת, הָא עָבַרְתָּ עַל אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא, וּמַאן דְּאַעְבָּר עַל דָּא, מִית הוּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אֲבָל בְּגִין דְּפַלְחַת לִי, שִׁמּוּשָׁא דִּילָךְ לָא לִהֱוִי לְמַגָּנָא, תֶּהֱוִי מִיתָה דִּילָךְ בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי לָא. וּבְגִין כַּךְ, וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ. (גוונא דחיוורא אשתמודע, וגוונא דסומקא אשתמודע)