ספר הזהר, הקדמה יז
Zohar, Introduction 17 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (שיר השירים ג׳:ו׳) מִי (קע"ו ב) זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וְגו', מִי זֹאת, כְּלָלָא דִּתְרֵין קִדּוּשִׁין (קדישין) דִּתְרֵין עָלְמִין בְּחִבּוּרָא חֲדָא וְקִשּׁוּרָא חֲדָא. עוֹלָה מַמָּשׁ לְמֶהוֵי קֹדֶשׁ קָדָשִׁין. דְּהָא קֹדֶשׁ קָדָשִׁין מִ"י. וְאִתְחַבְּרָא בְּזֹא"ת. בְּגִין לְמֶהֱוֵי (זאת) עוֹלָה דְּאִיהִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁין. מִן הַמִּדְבָּר דְּהָא מִן הַמִּדְבָּר יָרְתָא לְמֶהֱוֵי כַלָּה וּלְמֵיעַל לְחֻפָּה.
תּוּ מִן הַמִּדְבָּר אִיהִי עוֹלָה כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ד׳:ג׳) וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה בְּהַהוּא מִדְבָּר דִּלְחִישׁוּ בְּשִׂפְוָון אִיהִי עוֹלָה. וְתָנִינָן מַאי דִכְתִיב, (שמואל א ד׳:ח׳) הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. וְכִי כָּל דְּעֲבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּמִּדְבָּר הֲוָה, וְהָא בְּיִשּׁוּבָא הֲוָה. אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, בְּדִבּוּרָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ד׳:ג׳) וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. וּכְתִיב, (תהילים ע״ה:ז׳) מִמִּדְבַּר הָרִים. אוּף הָכִי עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר, מִן הַמִּדְבָּר וַדַּאי. בְּהַהִיא מִלָּה דְּפוּמָא אִיהִי סַלְקָא וְאָעֳלַת בֵּין גַּדְפֵי דְּאִמָּא, וּלְבָתַר בְּדִבּוּרָא נַחְתָא וְשַׁרְיָא עַל רֵישַׁיְהוּ דְּעַמָּא קַדִּישָׁא.
הֵיךָ סַלְקָא בְּדִבּוּרָא. דְּהָא בְּשֵׁירוּתָא כַּד בַּר נָשׁ קָאִים בְּצַפְרָא אִית לֵיהּ לְבָרְכָא לְמָארֵיהּ. בְּשַׁעְתָּא דְּפָקַח עֵינוֹי הֵיךְ מְבָרֵךְ. הָכִי הֲווּ עַבְדֵי חֲסִידֵי קַדְמָאֵי, נַטְלָא דְמַיָיא הֲווּ יַהֲבֵי קָמַייְהוּ, וּבְזִמְנָא דְּאִתְעָרוּ בְּלֵילְיָא אַסְחָן יְדַיְיהוּ. וְקָיְימֵי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא וּמְבָרְכֵי עַל קְרִיאָתָהּ (וכו'). תַּרְנְגוֹלָא קָרֵי וּכְדֵין פַּלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ, וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס' ב) אִשְׁתַּכַּח עִם צַדִּיקַיָיא בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וְאַסִּיר לְבָרְכָא בִּידַיִן מְסוֹאָבוֹת וּמְזְהָמוֹת. (ומברכין). וְכֵן כָּל שַׁעֲתָא.
בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ נָאִים, רוּחֵיהּ פָּרְחָא מִנֵּיהּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּרוּחֵיהּ פָּרְחָא מִנֵּיהּ, רוּחָא מְסָאָבָא זַמִּין וְשָׁרְיָא עַל יְדוֹי וּמְסָאַב לוֹן וְאַסִּיר לְבָרְכָא בְּהוּ בְּלָא נְטִילָה. וְאִי תֵימָא אִי הָכִי הָא בִּימָמָא דְּלָא נָאִים וְלָא פָּרַח רוּחֵיהּ מִנֵּיהּ וְלָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ רוּחָא מְסָאֲבָא וְכַד עָאל לְבֵית הַכִּסֵּא לָא יְבָרֵךְ וְלָא יִקְרָא בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ מִלָּה חָדָא עַד דְּיִסְחֵי יְדוֹי. וְאִי תֵימָא בְּגִין דִּמְלוּכְלָכִים אִנּוּן, לָאו הָכִי הוּא, בַּמֶּה אִתְלַכְלְכוּ.
אֶלָּא וַוי לִבְנֵי עָלְמָא דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלָא יַדְעִין בְּיִקְרָא דְמָארֵיהוֹן וְלָא יָדְעֵי עַל מַה קָּיְימָא עָלְמָא. רוּחָא חֲדָא אִית בְּכָל בֵּית הַכִּסֵּא דְּעָלְמָא דְּשַׁרְיָא תַּמָּן וְאִתְהַנִּי מֵהַהוּא לִכְלוּכָא וְטִנּוּפָא וּמִיָּד שָׁרֵי עַל אִנּוּן אֶצְבְּעָן דִּידוֹי דְּבַר נָשׁ.
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
יז) אלא בשעתא דאתמשכן וכו': אלא בשעה שאותיות אלו אל"ה נמשכות ממעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האם משאלת בגדיה לבת ומקשטת אותה בקישוטיה. אז נמשך השם אלקים מבינה שהיא האם למלכות שהיא הבת. ומתי מקשטת אותה בקישוטיה כראוי. היינו, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב…