ספר הזהר, אמור ז
Zohar, Emor 7 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →וְתָא חֲזֵי, כְּתִיב כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. מַאן שִׁבְעַת יָמִים. הָא אִתְּמַר, הַהוּא אֲתַר עִלָּאָה, דְּהוּא כְּלָלָא דְּכָל שִׁיתָא אָחֳרָנִין, אִקְרֵי שִׁבְעַת יָמִים, וְאִקְרֵי תְּשׁוּבָה. תָּנֵינָן, מַאן דְּיָתִיב בְּתַעֲנִיתָא בְּשַׁבְּתָא, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשִׁבְעִין שָׁנָה אִינּוּן שֶׁבַע אַנְפֵּי מַלְכָּא, דְּאֲפִילּוּ אִסְתְּכָמוּ עָלֵיהּ (כלא) לְבִישׁ, הַהוּא גְּזַר דִּינָא אִתְקְרַע. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּהַהוּא יוֹמָא, בִּכְלָלָא דְּכֻלְּהוּ, דְּאִקְרֵי שִׁבְעָה, וְאִקְרֵי תְּשׁוּבָה, בְּגִין כַּךְ בְּכֻלְּהוּ אָחִיד, וְאַהְדָּר בִּתְשׁוּבָה, וְאִתְקְרַע גְּזַר דִּינָא בְּכֻלְּהוּ. וְעַל דָּא וַדַּאי שִׁבְעִין שְׁנִין אִיכָּא בְּחֶלְמָא.
כְּגַוְונָא דָּא, כַּהֲנָא אִתְעֲטָּר בְּשֶׁבַע, דְּאִקְרֵי שִׁבְעַת יָמִים, אִי פָּגִים רֵישֵׁיהּ, הַהוּא שִׁבְעָה דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ, אַקְרַח מִנֵּיהּ כָּל הַהוּא קְדוּשָּׁא דְּכֻלְּהוּ, דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ. וְעַל דָּא אִזְדְּהָרוּ דְּלָא יִקְרְחֻה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וְיִשְׁתְּכָחוּ פְּגִימִין מִכֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּשְׁלִימוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא דְּאִיהוּ עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ.
אָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּאן בְּהֵ"א תַּתָּאָה, כָּאן בְּהֵ"א עִלָּאָה. כֹּהֵן גָּדוֹל דְּאִיהוּ עִלָּאָה מְכֻּלְּהוּ, בְּהֵ"א עִלָּאָה. דִּכְתִּיב אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ וְגוֹ'. וּמִלֵּא יָדוֹ דִּכְתִּיב שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. כַּהֲנָא אָחֳרָא בְּה' תַּתָּאָה, דִּכְתִּיב, לֹא יִקְרְחֻה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם. וְהַאי שֵׁם הָא יְדִיעָא אִיהוּ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִלְבּוֹשׁ אֶת הַבְּגָדִים, כְּמָה דְּאַמָרָן. וּבְגִין דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּתִיב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא.
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
בתר דנפקא נפשא וכו׳: אחר שהנפש יצאה מן הגוף, והגוף נשאר בלי רוח, אסור לעזבו בלי קבורה. שכתוב, לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא. משום שהמת השוהה בלי קבורה כ״ד שעות, שהם יום ולילה, גורם חולשה באברי המרכבה שהאדם רומז לה, ומעכב מעשהו של הקב״ה…