ספר הזהר, אמור מא
Zohar, Emor 41 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →(ויקרא כ״ג:ו׳) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ'. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי אַבָּא, אָמַר לֵיהּ, הָנֵי חֲמִשָׁה עֲשַׂר יוֹם, מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי רָזָא יַקִּירָא הוּא. תָּא חֲזֵי, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא, כָּל חַד וְחַד, בְּאָרְחֵיהּ נַטְלָא. וּבְאָרְחֵיהּ יָתְבָא, וּבְאָרְחֵיהּ אִתְּעַר וְעָבִיד מַאי דְּעָבִיד. הַאי עָשׂוֹר מִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִינּוּן. וְיוֹמָא עֲשִׂירָאָה, בַּעֲשִׂירָאָה קַיְּימָא. וְעַל דָּא (שמות י״ב:ג׳) בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית וְגוֹ'. וְהַאי יוֹמָא, הוּא דִּילָהּ. וַחֲמִשָּׁה יוֹמִין אָחֳרָנִין, דְּמַלְכָּא הוּא. הַהוּא יוֹמָא דְּאָתֵי עָלָהּ. דְּהָא חֲמִשָּׁאָה, בֵּיהּ יָתִיב מַלְכָּא, בְּכוּרְסְיָיא. וּבְכָל אֲתַר בֶּעָשׂוֹר, דְּמַטְרוֹנִיתָא הוּא. חֲמִשָּׁה עָלַיְיהוּ, דְּמַלְכָּא הוּא (ס"א ההוא יומא דעלה בגין דדרגא חמשאה ביה יתיב מלכא בכורסייא, ובכל אתר וכו'). הַהוּא יוֹמָא דְּאָתֵי עָלָהּ דְהָא חֲמִשָׁאָה בֵּיה, יָתִיב מַלְכָּא בְּתַרְעָא.
וּבְכָל אֲתַר בְּעֲשׂוֹר דְמַטְרוֹנִיתָא הוּא, חֲמִשָׁה עָלַיְיהוּ, דְמַלְכָּא הוּא. הַהוּא יוֹמָא דְּאָתֵי עָלָהּ. בְּגִין כָּךְ חֲמִשָּׁה יוֹמִין מִיַרְחָא, לְאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵּימָא שְׁבִיעָאָה, בְּזִמְנָא דִּתְרֵין אֲבָהָן מִשְׁתַּכְּחֵי בֵּיהּ, דְּהָא מַלְכָּא בְּהוּ, וּכְדֵין מִתְעַטֵּר בְּכֹלָּא. וְחַד מִלָּה, שְׁבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה.
תָּא חֲזֵי, חֲמִשָּׁאָה דִּילֵיהּ הוּא וַדַּאי, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וּכְדֵין נָהִיר אַבָּא לְאִימָּא, וְאִתְנְהִירוּ מִנָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין לְאַנְהָרָא לַחֲמִשָּׁאָה. וְאִי תֵּימָא שְׁבִיעָאָה, בְּגִין דְּמַלְכָּא בִּשְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן, וַעֲטָרָה יָרִית מִשְּׁבִיעָאָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שיר השירים ג׳:י״א) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן. וְעַל דָּא בִּשְׁבִיעָאָה הוּא יוֹמָא דִּמְעַטְּרָא מַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, וּכְדֵין יָרִית מַלְכָּא לְאַבָּא וְאִימָּא, דְּמִזְדַּוְּוגִין כַּחֲדָא. וְעַל דָּא כֹּלָּא בְּחַד תַּלְיָיא.
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
איש מזרעך לדורותם וגו׳: איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. ר׳ יצחק אמר, שהטעם הוא, משום שהוא פגום, ומי שהוא פגום אינו ראוי שישמש בקדש. והרי העמדנו, שאדם הנמצא פגום אין בו אמונה, ופגם ההוא מעיד עליו. כל שכן כהן, שצריך להמצא שלם ובעל אמונה יותר מכל. וכבר העמדנו.