ספר הזהר, תוספות, כרך ג ו

דִּכְתִיב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, דְּהַהוּא חַיָּה עִילָאָה. וּבְגִין דְּהַאי נֶפֶשׁ חַיָּה אִיהִי קַדִּישָׁא עִילָאָה, כַּד אַרְעָא קַדִּישָׁא מָשְׁכָא לָהּ בְּגַוָוהּ ואִתְכְּלִילַת בָּהּ, כְּדֵין קָרֵינַן לָהּ נְשָׁמָה. וְתָּא חֲזֵי, בְּכָל זִמְנָא דְּבַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, וּפוּמֵיה וְלִישָׁנֵיה מְמַלְלָן מִילִין קַדִּישִׁין בִּצְלוֹתָא, בְּאוֹרַיְיתָא. הַאי נִשְׁמָתָא אִתְדַבְּקַת בֵּיהּ, רְחִימָא הוּא דְּמָארֵיהּ. כַּמָה נְטוּרִין נַטְרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין. רְשִׁימָא הוּא לְטָב לְעֵילָּא וְתַתָּא וּשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא שַׁרְיָיא עֲלוֹי. וְדָא הִיא דְּסַלְקָא לְעֵילָּא וּמְמַלְלָא קַמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְעֲיְילָא בְּכָל תַרְעִין וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידָהָא. וְעַל דָא אִתְּקְרֵי רוּחַ מְמַלְלָא. דְּהָא כָּל שְׁאָר נָפְשָׁתַא (נפשתאן) לֵית לוֹן רֵשׁוּ לְמַלְּלָא קַמֵי מַלְכָּא בָּר הַאי.

וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אַסְטֵי אוֹרְחוֹי וְשִׂפְוָּותֵיהּ וְלִישָׁנֵיה מְמַלְלָן מִילִין בִּישִׁין, שְׁכִינְתָּא אִסְתַּלְקַת מִנֵּיהּ וְנִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אִתְעַבְּרַת מִנֵּיהּ וְלָא אִתְדַבְּקַת בֵּיהּ. וּמִסִטְרָא דְחִוְיָיא בִּישָׁא תַקִּיפָא אִתְעָר רוּחָא חֲדָא דְשָׁט וְאַכִיל בְּעָלְמָא, דְּלָא שַׁרְיָיא אֶלָּא בְּאֲתָר דִּקְדוּשָׁה עִילָאָה אִסְתְּלַק מִתַּמָּן.

ואִינוּן מִילִין סָלְקִין לְאֲתָר דְחִוְיָיא בִּישָׁא, דְּכֹלָּא לְאַתְרֵיהּ אִתְהַדָר. וּבְשַׁעֲתָא דְּסָלְקִין, כֹּלָּא מַכְרִיזִין וְאַמְרִין אִסְתָּלָקוּ סוּחְרָנֵיהּ דְמִלָה בִּישָׁא דִּפְלַנְיָא. פְּנוּן אֲתָר לְאָרְחֵיהּ דְחִוְיָיא תַקִּיפָא. וְהַהִיא נְשָׁמָה סַלְקָא בְּכִסּוּפָא, בְּעָאקוּ דְּכֹלָּא. וְלָא יַהֲבִין לָהּ אֲתָר לְמַלְּלָא כְּמִלְקַדְמִין. וּכְדֵין חִוְיָּיא אִזְדָּמַן.

וְכַד הַהִיא מִלָּה בִּישָׁא סַלְקָא בְּאוֹרְחִין יְדִיעָאן וְשָׁארֵי קַמֵי דְחִוְיָיא תַקִּיפָא כַּמָה רוּחִין מִתְעָרִין בְּעָלְמָא וְרוּחָא נַחְתָא מֵהַהוּא סִטְרָא, וְאַשְׁכַּח דְּהַהוּא בַּר נָשׁ אִתְעָר לֵיהּ בְּמִלָּה בִּישָׁא. וְהָא רוּחָא מְמַלְלָא קַדִּישָׁא אִתְעַבְּרַת מִנֵּיהּ, כְּדֵין שַׁרְיָיא עֲלוֹי וְסָאִיב לֵיהּ, וּכְדֵין הוּא סָגִיר ואִתְפְּגִים בִּבְשָׂרֵיהּ בְּחִיזוּ דְּאַנְפּוֹי בְּכֹלָּא.

וְעַל דָא כְּתִיב (משלי כ״א:כ״ג) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ. נַפְשׁוֹ וַדַּאי, הַהִיא דְהָוָה מְמַלְלָא אִתְעֲבִידַת מַשְׁתוּקָא בְּגִין מִלוּלָא בִּישָׁא וּכְמָּה דְּעוֹנְשָׁא דְּבַּר נָשׁ בְּהַאי, בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא, כָּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא (דאתי לידיה דיכיל למללא ולא מליל):